לחמניות קינמון ורודות

לפעמים מתחשק לי לראות את העולם בורוד.
אך אויה, מעולם לא הייתי נערה ורודה.
סתם נאיבית.

מוזמנים לבדוק את הארון שלי (ולהתעלם מזוג אחד של נעלי בלרינה).
אין ורוד.

אצלי החיים מאורגנים איכשהו בשחורים, אפורים וכמה קווים של אינדיגו.
רצינות תכלסית שכזו וגם חיסכון אדיר בזמן דפדוף בארון (שוב כותבת על בגדים, צריכה לבדוק את העניין).

ואני אוהבת את האפורים והשחורים שלי.
אני רגילה אליהם. הם רגילים אלי.

אז חשבתי לי, שאולי, רק אולי, כדי לא לבלבל את ההמונים, את הורוד שלי אוסיף במקום שאף אחד לא רואה.
מבפנים.

כלומר,
בבטן.

כמובן שלא המצאתי אף גלגל.
בצקים ורודים רידדו ואפו פה לפני.
זה לא משנה.

אבל הלחמניות שלי יהיו בבטן שלי.
שתהיה ורודה.
מבפנים.
ואז לפעמים, בין הרבה רצינויות, אני אוכל לחייך חיוך קטן.
ורוד.

לחמניות קינמון ורודות

את המתכון פגשתי אצל Gather & Dine, אבל הוא עבר שינויים קלים

לבצק

1 כוס מחית סלק (מבשלים במים 3 סלקים בינוניים בקליפתם, מצננים, קולפים וטוחנים במעבד מזון)
1/2 3 כוסות קמח לבן
1/2 2 כוסות קמח מלא
1/2 1 כפות שמרים יבשים
3/4 כוס סוכר
1כוס חלב
100 גר׳ חמאה
1 ביצה
מעט מלח

למילוי

150 גר׳ חמאה רכה מאד
8 כפות סוכר
כף גדושה קינמון
1/2 כפית ג׳ינג׳ר טחון

ביצה טרופה להברשה
סוכר גבישי לפיזור (לא חובה)


בסיר קטן מביאים לרתיחה את החלב יחד עם החמאה ומניחים בצד לצינון.

בקערת מיקסר עם וו לישה מערבבים יחד קמחים, שמרים וסוכר. מוסיפים את תערובת החלב והחמאה, הביצה ומחית הסלק ולשים כ-5 דקות. מוסיפים את המלח וממשיכים ללוש עוד כ-7 דקות.

מכסים את הקערה בניילון נצמד ומניחים לתפיחה של כשעתיים.

מערבבים יחד את חומרים המילוי.

מחלקים את הבצק ל-3 חלקים. כל חלק מרדדים למלבן צר וארוך, בעובי של כ-1/2 ס״מ.
מורחים את המילוי על עלה הבצק ומגלגלים אותו לאורכו לגליל.

חותכים את הגליל באלכסונים מנוגדים, ליצירת טרפזים. בעזרת ידית של סכין, לוחצים כל לחמניה במרכזה ליצירת הצורה.

מסדרים את הלחמניות בתבנית מרופדת בנייר אפיה, ומניחים לתפיחה נוספת של כ-30 דקות.

בינתיים מחממים תנור ל-180 מעלות.

מברישים את הלחמניות בביצה טרופה ומפזרים מעט סוכר גבישי על כל אחת.

אופים 25-30 דקות והולכים לצבוע את העולם בורוד.

Tweet

טורטליני ארטישוק ירושלמי וערמונים

פוסט משותף עם רויטל כהני

כי לכל פוסט פסטה טוב חייב להיות המשך.

צילום: טל סיון-צפורין

צילום: רויטל כהני

את החלק השני של מפגש הפסטה שלנו (בעצם החלק הראשון, אבל זה הפוסט השני ולמה לבלבל אתכם עם עובדות), הקדשנו, רויטל ואני לטורטליני.

צילום: טל סיון-צפורין

כיסי בצק תמיד היו חביבים עלי, בשל האושר האינסופי שאפשר לטמון בתוכם.

צילום: טל סיון-צפורין

בשלנו החבאנו ביסים קטנים של חורף.

צילום: טל סיון-צפורין

צילום: רויטל כהני

ערמונים וארטישוק ירושלמי, שניצלה בתנור עד שהמתיק.

צילום: רויטל כהני

מסוג המנות שהן לא של היומיום, אלא של רגעים מיוחדים, שמשקיעים בהם זמן ועבודת ידיים.

צילום: טל סיון צפורין

צילום: רויטל כהני

ושוב אנחנו עומדות יחדיו, מרדדות, חותכות, ממלאות ומקפלות.
מוכנות, מתוך המרוץ של החיים, להתמסר רק למלאכה הזאת, של הקפלים והרכות.

צילום: טל סיון-צפורין

כי טורטליני, אולי יותר מאחרים, הם כריות רכות שאפשר להניח עליהן את הראש.

כמו חברה שרואה לתוך הנפש.

צילום: רויטל כהני

צילום: טל סיון-צפורין

טורטליני ערמונים וארטישוק ירושלמי

לבצק עשבי תיבול

500 גר׳ קמח סמולינה מחיטת דורום

5 ביצים

חופן נדיב של עשבי תיבול קצוצים, אנחנו השתמשנו בטימין ופטרוזיליה

לשים יחד את חומרי הבצק עד שהוא אחיד וחלק, ואז ממשיכים ללוש עוד 10 דקות.

עוטפים בניילון ומצננים במקרר, לפחות חצי שעה.

צילום: רויטל כהני

למילוי

1/2 קילו ארטישוק ירושלמי
1 חב׳ ערמונים בואקום
כ-100 גר׳ גבינת פקורינו מגוררת
מעט אגוז מוסקט
1 כפית עלי טימין טריים
מלח ופלפל שחור

מחממים תנור ל-200 מעלות

מקרצפים היטב את שורשי הארטישוק, מייבשים ומניחים בתבנית על מצע של מלח גס.
אופים בתנור כשעה - עד שהארטישוק רך ונימוח בפנים. מרוקנים את תוכנו בעזרת כפית.

מניחים את כל חומרי המלית במעבד מזון ומעבדים למרקם גס יחסית.

מרדדים את בצק הפסטה לעלים דקים, רצוי במכונת פסטה (אנחנו עצרנו במספר 5), אך אנשים נחושים יצליחו גם במערוך.

חותכים את עלי הפסטה למרובעים ומניחים על כל אחד כפית מהמילוי.
מקפלים את ריבוע הבצק למשולש, מהדקים היטב (אפשר למרוח מעט מים על השוליים) ומצמידים את הקצוות סביב האצבע לסגירה.
מניחים על משטח מקומח.

צילום: טל סיון-צפורין

לרוטב

2 פטריות פורטבלו גדולות ופרוסות
מעט שמן זית לצליה
100 גר׳ חמאה
כמה עלי בזיליקום
4-5 רצועות קליפת לימון (רק החלק הצהוב)
חצי כוס שמנת לבישול.
מלח ופלפל שחור
עירית קצוצה לפיזור
כ-50 גר׳ פקורינו מגוררת לפיזור

מרתיחים סיר גדול עם מים מומלחים.

מחממים את שמן הזית במחבת וצולים את פרוסות הפטריות משני צידיהןף מניחים על נייר מגבת לספיגת עודפי השמן.
במחבת עם שוליים גבוהים, ממיסים את החמאה, מוסיפים את הבזיליקום וקליפת הלימון ומבשלים יחד כ-2 דקות, מוסיפים את השמנת וממשיכים לבשל עוד כ-5 דקות, מתבלים במלח ופלפל.

מבשלים את הטורטליני במים, כ-3-4 דקות.
בכלי הגשה, מניחים כף נדיבה מהרוטב, כ-5-6 טורטליני וכמה פרוסות פטריות. בוזקים מעל עירית קצוצה ועוד מעט גבינת פקורינו מגוררת ומגישים.

צילום: רויטל כהני

צילום: טל סיון-צפורין

צילום: טל סיון-צפורין

Tweet

פוסט על פסטה ופסטו

ידי רויטל | צילום: טל סיון-צפורין

בשנתיים-שלוש האחרונות, הכרתי לא מעט חברות (וחברים) דרך מדיות חברתיות.
בעיקר אינסטגרם.
זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש, איך צ׳יטוטים לא מחייבים, הופכים לחברויות יקרות מפז.

It's got to be five o'clock somewhere | צילום: רויטל כהני

גם את רויטל כהני הכרתי באינסטגרם.
זה התחיל כשמצאנו את עצמנו מצלמות נושאים זהים בלי לתכנן מראש.
טלפתיה ויזואלית שכזו.

צילום: טל סיון-צפורין

ולאט לאט הבנו שנפשותינו רקומות זו בזו.

צילום: טל סיון-צפורין

שתינו צלמות, שתינו מעצבות גרפיות, שתינו מינימליסטיות קנאיות.
שתינו נושאות ציפורי נפש רגישות.

צילום: טל סיון-צפורין

אנחנו מצלמות לא פעם זו לצד זו; עם אורלי אלקלעי ושי שבח בבלוג framed, בסדנאות צילום ובפרויקטים שונים.
טרם צילמנו יחד. או בישלנו יחד.

צילום: טל סיון-צפורין

יתכן שיותר מדי טבחים יחדיו מקדיחים קדרות, ויתכן שיותר מדי צלמים באותו חדר עלולים לעלות בלהבת אגו אימתנית.
אבל אנחנו, שתינו, בכלל עסקנו במחול.

צילום: רויטל כהני

מחול של עשבים, ושל בצק פסטה מתמסר ושל ידיים שיודעות איך הן נראות מתוך העדשה.
מדמיינות אחת את הפריים של השניה.

צילום: טל סיון-צפורין

באופן לא מאד מפתיע, הכנו יחד פסטה.
כזו שהיא תוצרת ידיים. שאפשר לשבת ישיבת נשים, וליצור את צורותיה, או למלא את כיסיה ולדבר על הלב והנפש ועל הילדים.

צילום: רויטל כהני

עד שבאים הילדים ותובעים את יצור הפסטה לעצמם.

צילום: רויטל כהני

את המכשיר החמוד ששימש אותנו לטביעת פסי הפסטה, רכשתי תמורת יורו יחיד, בשוק קצת דל בנסיעתנו האחרונה לדרום איטליה. אני לא יודעת אם יש כאלו להשגה בארץ, אבל כל משטח מחורץ יצלח למשימה. אולי הדוגמא תצא קצת שונה, שזה דבר נפלא.

צילום: טל סיון-צפורין

פסטה ביתית ברוטב פסטו

לבצק:

2 כוסות קמח סמולינה
1 כוס קמח לבן
1/2 כפית מלח גס
כ-כוס מים

על משטח העבודה, עורמים את הקמחים והמלח.
בעזרת האצבעות, מערבבים אותם זה בזה ויוצרים ערימה אחת שבמרכזה גומה.
מתחילים להוסיף את המים בהדרגה, תוך כדי לישה. מוסיפים בכל פעם מעט (לא חייבים להכניס את כל הכמות), עד שנוצר בצק אחיד ולא דביק.
ממשיכים ללוש את הבצק עוד כ-10 דקות, ומעבירים אותו למנוחה במקרר של חצי שעה לפחות.
מרדדים את הבצק על משטח העבודה, למלבן בעובי של כחצי ס״מ.
בעזרת סכין חדה, חותכים את הבצק לרצועות ברוחב של כ-1 ס״מ, ואת הרצועות מחלקים למלבנים קטנים באורך ס״מ וחצי.
בעזרת האגודל, דוחפים כל מלבן בצק, על גבי המשטח המחורץ, מכם והלאה, עד שנוצרות ערימות רכות של פסטה מעשה ידיים.

צילום: טל סיון-צפורין

צילום: רויטל כהני

לפסטו:

צרור עלי בזיליקום שהופרדו מגבעוליהם
חצי צרור עלי פטרוזיליה שהופרדו מגבעוליהם
(המדובר על צרורות סטנדרטיים ופעולת ההפרדה מבריאת נפש)
שן שום מעוכה
מעט מלח
1/3 כוס שמן זית
חופן אגוזי קשיו קלויים (טעים ונפלא ואפשר גם להחליף באגוזי מלך או בצנוברים המסורתיים)
כ-50 גר׳ גבינת פקורינו מגוררת
כף גרידת לימון
פלפל שחור

במעבד מזון מעבדים יחד (אבל לאט, לא לטחון לאבקה כבר בסיבוב הראשון) עלי בזיליקום, פטרוזיליה, שום, מלח וזילוף של שמן זית.
מוסיפים קשיו, גבינת פקורינו ובהדרגה את יתרת שמן הזית וממשיכים לעבד.
מוסיפים את גרידת הלימון, מתבלים בפלפל שחור ומעבדים עד שמתקבלת מחית אחידה וגרגרית.

בסיר גדול, מרתיחים הרבה מים עם מלח.
מבשלים חופני פסטה, 2-3 דקות.
בקערה גדולה מאחדים את רוטב הפסטו, עם גלגלי הפסטה החמים ומגישים.

צילום: טל סיון-צפורין

את רויטל הקסומה תמצאו באינסטגרם שלה ואת החלק השני של המפגש הזה, תמצאו כאן: טורטליני ארטישוק ירושלמי וערמונים.

צילום: טל סיון-צפורין

צילום: טל סיון-צפורין

Tweet

טרליני

ואז את כבר בתוך הריצה.

וזו דווקא ריצה טובה (אמרה זו ששונאת לרוץ).
כזו שמצליחים לנשום בה (דבר בכלל לא טרוויאלי בשביל שונאי רוץ).
ויש בה עליות מגביהות ומורדות מקלים.

ואת יודעת שגם הכיוון סוף סוף נכון.

אבל בכל זאת את מתגעגעת קצת, לטעמים שהיו רגע לפני שיצאת.

הבטחתי להביא כאן קצת מהטעמים של פוליה, שבאמת התמכרתי אליהם ואני מחכה כבר להזדמנות הבאה (שעלולה להגיע רק בעוד שנים לא מעטות), לטעום מהם עוד ועוד.

למרות שכולנו כבר בהכנות לחנוכה, וכיוון שאת חובת מתכון הסופגניות כבר יצאתי, מציעה לכם מתכון לנשנוש פריך וקליל.
מושלם עם כוס משקה של טרום ארוחה, כלומר אפריטיף - שזה מנהג שמומלץ בחום לאמץ.

בפוליה הם נמכרים בשקיות בכל פינה.  Taralli - הם הכעכים הגדולים ו-Tarallini הקטנטנים.
על בסיס שמן זית, יין לבן ולעיתים גם תפוחי אדמה. מתובלים בעשבי תיבול או ככה, נטורל.

טרליני

לכ-30 יח׳

2 כוסות קמח
1/2 כפית מלח
1/3 כוס שמן זית
1/2 כוס יין לבן
מעט פלפל שחור טחון טרי
כף עשבי תיבול קצוצים כמו אורגנו, רוזמרין או טימין

מערבבים את כל החומרים מלבד עשבי התיבול ולשים יחד כ-5 דקות, לבצק רך ונעים.
מוסיפים את עשבי התיבול ולשים עוד מעט.
מכסים ומניחים לבצק לנוח כחצי שעה.
בסיר גדול מרתיחים שפע של מים.
צרים מהבצק נחשים קטנים, בקוטר של כ-1 ס״מ ובאורך 4-5 ס״מ, ומהדקים אותם לכעכים עגלגלים.
כשהמים רותחים, מעבירים את הכעכים לבישול קצרצר (כדקה) במים. מכניסים כ-8-10 יח׳ בכל פעם. לאחר שהכעכים צפים על פני המים, מעבירים אותם בעזרת כף מחוררת למגבת יבשה.
מחממים תנור ל-180 מעלות.
מסדרים את הכעכים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה ואופים כ-30 דקות, עד שהכעכים זהובים.
נזהרים לא לאפות יתר על המידה, כיוון שאז טעמם הופך מריר.

הדרינק ליד, לבחירתכם.

Tweet