יום שני, 5 באוקטובר 2015

פסטה ביתית והכנות לנסיעה

זה בדרך כלל מתחיל בתשוקה עמוקה לנוע. פתאום אני חייבת לבדוק מחירים של טיסות.
אבל בשונה מתחומים אחרים בחיי, פה דחיית סיפוקים זה דווקא לב העניין.
כלומר, כן, נזמין טיסה, אבל לעוד חמישה חודשים. כדי שאוכל לערוג אליה נצח קטן.

זה כמו חמצן.
מה הכיף בלהחליט ש׳בא לי פריז׳, לזנק על מטוס באותו סוף שבוע, והכל כבר נגמר לפני שמספיקים למצמץ?
אני נוסעת לאיטליה כבר חצי שנה. זה כמעט כמו טיול אחרי צבא.

האמת היא שאם לא הייתי מחזיקה כבר באי אלו כובעים מקצועיים, יש סיכוי שהייתי משקיעה את זמני בתכנון טיולים מקצועי. פיתחתי בשנות האינטרנט מומחיות לא רעה לעניין.
האיש שלצידי בקושי טורח לשנן את היעד, הוא יודע שהוא יקבל לו״ז מודפס רגע לפני הנחיתה.








היות ואנחנו לא עובדי מערכת החינוך, זמני החופשות שלנו פחות או יותר בידינו. מצד שני, אנחנו טיילי ׳תקציב׳ מה שנקרא. כלומר מחזיקים באחד מצומצם מתוקף המציאות והגנטיקה.
כך שהקונספט שלנו כולל טיסות low cost, דירות airbnb והזמנה הרבה זמן מראש מטעמים שהם לא רק מנטליים.
אחרי שמצאנו כרטיסי טיסה במחיר משמח לרומא התחלנו לתכנן את המסע.
דרום איטליה נבחרה הפעם כי ״אנחנו מוכנים לנצח לנסוע לאיטליה, אבל אפשר גם לבקר במקומות בהם עוד לא היינו״, ואחרי שהסתבר שעלויות הלינה שם שפויות ביותר, פוגגנו את הפנטזיות הזוגיות שלנו וצירפנו גם את האינדיאנים. יאללה שיהיה בכיף.


4 חודשים קדימה, אני אוחזת במפת גוגל מכוכבת (כלי נפלא, במיוחד כשמחפשים מקום לאכול). אני חייבת לעצור פה רגע לעניין הזה.
לפני 6 שנים, נסענו לשבוע לפריז - אז הייתי אותה חולת מידע שאני היום, אבל הסמארטפון עוד היה בתחילת דרכו. נסענו עם מפה שסומנו עליה עשרות מספרים לפי מפתח צבעים (כן פייר ארמה, גם אתה היית שם) שהפנו למסמך רב עמודים שכלל את כל השווקים, הפטיסרי, המסעדות וכל שאר המנעמים שלא הספקנו להגיע אליהם.
אם יש סיבה לחבב את גוגל, זה כוכבים על המפה. בעיני זה שווה ערך להמצאת מכונת הכביסה.
והמפות שלי שוות זהב. במיוחד אם אתם רעבים.

אולי זה פתטי, או גובל בשיגעון שליטה כלשהו, אבל אני מתענגת על רשימות עכשיו (ויש עדיין אי אלו שבועות עד שנסע).
רשימת ׳קניות לקראת׳
רשימת ׳בירוקרטיות לקראת׳
רשימה משותפת לאיש ולי דרך אפליקציית WorkFlowy (גיליתי את הדרך המושלמת להניע אותו לכל המעוניינים והמעוניינות)
רשימת ׳מה אלבש׳ (טוב זה רק אצלי בראש)
רשימת ׳איפה נאכל בחוץ׳
רשימת ׳כל השווקים בכל המקומות׳
רשימת ׳מקומות משמחי ילדים׳
רשימת ׳אוכל שחייבים לאכול בפוליה ו/או באמלפי ו/או באברוצו לפחות פעם אחת לפני שנמות׳


מוגזם?
יתכן שיש עוד כמה...

את הילדים אני מגייסת באופן חווייתי על ידי סיורים וירטואלים בלועו של הוזוב או הכנת אוריקייטה ביתית, למען יוכלו לעזור לנונות שיושבות בסימטאות בארי.




אורקייטה היא הפסטה האופיינית לאיזור פוליה שנמצא לאורך העקב של המגף האיטלקי.
עוד יהיה כאן פוסט שלם שכולו פוליה, אבל בינתיים מתכון.

אורקייטה

המתכון באדיבות מריו בטאלי

2 כוסות קמח סמולינה (סולת)
2 כוסות קמח לבן
כ-1/4 1 כוסות מים

מערבבים יחד את הקמחים ומוסיפים בהדרגה את המים תוך כדי לישה.
הלישה המומלצת היא ידנית, אבל היכונו, מדובר בעבודה בהחלט מאומצת.
לשים את הבצק כ-10 דקות, עד שהוא אחיד וחלק למגע.
מכסים את הבצק במגבת לחה ומניחים לו לנוח בטמפ׳ החדר לפחות 10 דקות (לדעתי מומלץ יותר).

מכינים את הפסטה

מחלקים את הבצק לכ-8 חלקים שווים ומגלגלים אותם לנחשים בקוטר של כ-1 ס״מ.
הבצק מתייבש מהר, אז הקפידו לכסות את החלקים שאתם לא משתמשים בהם כרגע.
את הכנת האוזניים עצמן קצת קשה להסביר במילים - סרטון עושה את העבודה טוב יותר.
את האורקייטה המוכנות פורסים על משטח ומניחים להן להתייבש.
לבישול: מרתיחים סיר גדול מים ומלח, וכשהמים מבעבעים מבשלים את הפסטה עד שהיא צפה.



האורקייטה נפלאות בשלל רטבים, יש להן גם כיס וגם צד מחוספס שאוספים היטב את הרוטב.
הפעם הלכנו על גרסת ׳העגבניות יקרות מדי ובאופן כללי אין כלום בבית׳ - כלומר, רוטב שמנת ואגוזים.


 רוטב אגוזים ושמנת

1/2 כוס אגוזי מלך
1/2 כוס אגוזי קשיו
צרור פטרוזיליה
4 שיני שום
1 כף שמן זית
500 מ״ל שמנת מתוקה 10%
50 גר׳ גבינת פקורינו מגוררת
מלח
פלפל שחור
אגוז מוסקט

קולים יחד את אגוזי המלך והקשיו ומניחים להצטנן מעט.
קוצצים את האגוזים, הפטרוזיליה והשום.
בסיר קטן מחממים את שמן הזית ומוסיפים את האגוזים, הפטרוזיליה והשום. מטגנים קלות, תורך כדי ערבוב כ-4-5 דקות. מוסיפים את השמנת, בוחשים ומבשלים יחד עוד כ-4 דקות עד שמסמיך מעט.
מוסיפים את הגבינה ומתבלים.