יום רביעי, 15 בפברואר 2017

פנקייק סיני בשני מילויים

צרור בלונים מטייל עם איש בים.

הוא לא האיש שלהם, של הבלונים. מיד רואים שהם לא שייכים אחד לשני, ובכל זאת הם מטיילים. יחד. בלונים ואיש, איש ובלונים.



אני אוהבת להתבונן מהצד. לנחש סיפורים שקרו וכאלו שהייתי רוצה שיקרו, אבל הם אף פעם לא נשארים איתי, הסיפורים.  מתפוגגים להם לאוויר ומשאירים אותי להצטער על העלמותם.
למרות שרציתי מאד, לאיש הזה לא מצאתי סיפור. רק ידעתי שהבלונים לא שייכים לו.

אולי יום אחד אדע גם לכתוב סיפורים של אחרים. אלו שנעזבים מידיהם ברגע של הסחת דעת, כמו צרור בלונים.


בינתיים אני עדיין עובדת על הסיפור של עצמי. הופכת בו, מתלבטת איתו, משנה ומשתנה בעקבותיו. לא תמיד יודעת אם אני מובילה אותו, או שהוא מוביל אותי.

כמה זה קל להביט בסיפורים של אחרים, לטוות בהם חוטים, לנחש כוונות ומבטים. 
כמה קשה ומעייף לא פעם, להתחייב לסיפור הפרטי שלי. זה שלפעמים בא לי להשליך בו את כל הבגדים על הרצפה, לפרוע את הוילונות ולטרוק עליו את הדלת, כמו הנערה המתבגרת שעוד לא ממש עזבה אותי, וכנראה שלעולם לא תעזוב. לפעמים בא לי להתכרבל בחומו המוכר והטוב ולפעמים אני רוצה להפוך אותו לענק מהחיים, עמוס חידושים וחלומות.

לא החלטית משהו.

לעיתים כזאת אני.

ולכן גם לא לגמרי ידעתי איך לקרוא למתכון הזה. אם הוא בכלל צריך שם חדש. המקור שלו נקרא באנגלית Scallion Pancacke - או פנקייק סיני או בינג והוא ממולא בבצל ירוק.
אני מציעה להרחיב קצת את מנעד הקמחים והמילויים, סתם כי זה כיף. את שלי מילאתי בגבינה מלוחה ובצל ירוק או בבטטות צלויות ועירית. גבינה קשה חריפה כמו פרמזן או פקורינו גם תתאים להם מאד ואם מורידים את המלח בבצק, אני יכולה לדמיין גם גרסה מתוקה.

פנקייק סיני ממולא


1/2 2 כוסות קמח - המקור נעשה מקמח לבן, אני ממש בעד קמח כוסמין שיוצא מצוין
1 כוס מים חמימים
רבע כפית מלח

במיקסר עם וו לישה, לשים יחד את כל החומרים עד לבצק רך מאד ודביק. מכסים את הקערה במגבת ומניחים לבצק לנוח לפחות חצי שעה.

למילוי בצל ירוק וגבינה מלוחה

3 בצלים ירוקים קצוצים דק
כ-100 גר׳ גבינה מלוחה מתפוררת מסוג בולגרית או ברינזה
פלפל שחור

למילוי בטטה צלויה ועירית

כ-4 בטטות קטנות
חצי צרור עירית קצוץ דק
מלח, פלפל שחור, אגוז מוסקט טחון

שמן צמחי לפתיחת הבצק

מחממים תנור ל-200 מעלות
צולים את הבטטות שלמות בקליפתן עד שהן רכות מאד ולפחות צד אחד שלהן ממש נשרף.
בעזרת כף מעבירים את תוכן הבטטות לקערה, מתבלים במלח, פלפל ואגוז מוסקט ומועכים במזלג למחית חלקה.

בקערה נפרדת מפוררים את הגבינה המלוחה לפרורים קטנים ומתבלים בפלפל שחור.

לאחר שהבצק נח, מעבירים אותו למשטח משומן ויוצרים גליל בקוטר של כ-4-5 ס״מ. חותכים את הגליל ל-15 כדורים קטנים. משמנים שוב את המשטח ומרדדים כדור בצק למלבן דקיק. מורחים שכבה דקה ממלית הבטטה ומפזרים מעט עירית. מגלגלים את המלבן מהצד הרחב שלו לנחש, אותו גוללים לצורת שבלול. בעזרת אצבעות משומנות (מוסיפים עוד מעט שמן למשטח אם יש צורך), משטחים את השבלול לפיתה דקה.

למלוי בגבינה מלוחה, חוזרים על פעולת פתיחת הבצק, מפזרים מתערובת הגבינה והפלפל וחופן קטן של בצל ירוק, מגלגלים ומשטחים כמתואר למעלה.

מחממים מחבת כבדה, וצולים את הפנקייקים עד שעשויים היטב מכל צד.
יש שבשלב זה מטגנים אותם בשמן, לטעמי זה מיותר.











יום שלישי, 24 בינואר 2017

איפה הייתי ומה עשיתי בבולגריה

יש שלב בחיים שבו את מבינה, שאת המתנות הכי שוות, רק את תתני לעצמך.
כן, אפשר לרמוז לקהל, אפשר לחכות שישאלו אותך (ואז תהיי נבוכה מכדי לענות) ואפשר פשוט לדבוק בגישת ״אם אין אני לי, מי לי״ ולדאוג לעצמך.

באפרת לוזנוב ובבלוג הקסום שלה, my lovely mess, התאהבתי עוד לפני שידעתי שאני עומדת להפוך לצלמת בעצמי. טוב, אם נהיה כנות, קצת שנאתי אותה בהתחלה. בעיקר כי גידול ילדים קטנטנים נראה אצלה כל כך נינוח, מושקע וכמובן - פוטוגני.

אחרי שסלחתי לה על כישרונה הרב, כמעט למדתי אצלה לצלם ובסוף הדברים התגלגלו אחרת, ואני המשכתי לעקוב מרחוק אחרי כל מעלליה. מבטיחה לעצמי שיום אחד ניפגש.
מי ידעה שזה עומד לקרות בתוך ערימת השלג הענקית, ששמה בולגריה?

הדנובה הקפואה
כשאפרת הודיעה שממשמשת ובאה סדנה לצלמות, לדעתי הייתי הנרשמת הראשונה. קחי אותי אפרת שכזה. קופצת על ההזדמנות לנטוש לרגע מאחור את השטף של החיים, העבודה, החוגים של הילדים והכביסה ולהיות רגע, לכמה ימים, רק אני.

פורטרט עצמי בסטודיו של בויאן

איפה היינו? בוידין, עיירת מגוריה של אפרת. מרחק 4 שעות נסיעה מושלגת מסופיה. שם היא הקימה לעצמה אי קסום של רצפות עץ ואנתרופולוג׳י מאחורי דלת אדומה. 6 צלמות ועירית בירן אחת על קסמי האוכל, לשני ימים ושלושה לילות, של צילום ואכילה אינטסיביים.

אני יכולה לכתוב פוסט שלם ומשתפך, על הבנות המוכשרות והמרתקות, על התפאורה מסביב (בית קטן בערבות בולגריה הלא פשוטה), על האוכל שאין מספיק מילים לתאר את טעמו ויופיו (באדיבות ידיה הברוכות של עירית והמוצרים הנהדרים שסיפקו ריסטרטו), אבל המציאות, כפי שעלה בשיחותי עם אפרת לא פעם, היא מורכבת יותר וזה יופיה.

רגע של נטישת מצלמה / צילום: אפרת לוזנוב

והאמת היא, שלא לקחתי את עצמי לסדנה הזו רק כדי לצלם בלי סוף. את זה אני עושה פה, בבית.
נסעתי כדי להתבונן קצת על הצילום מהצד. למצוא מימד חדש בעשיה שלי, להבין יותר את הבחירה הזו ואת הדרך בה אני פועלת בתוכה.

מרק ערמונים, תפוחים וצ׳ילי
צולם וסוגנן יחד עם מיטל דור
כך שמצאתי את עצמי דווקא מניחה את המצלמה לא פעם, מתבוננת, מקשיבה לעצמי, מקשיבה לאחרות. בוחרת את הרגעים בהם אני מצלמת ואת הרגעים שבהם אני מתמסרת לשלג ולשקט שבחוץ, או לחריצת ניוקי.




שנאכל משהו? / צילום: אפרת לוזנוב
מה עשינו? צילמנו, ברור. אכלנו, ברור. והרבה גם טיילנו, דיברנו, דישדשנו בשלג על גדת הדנובה הקפואה, צחקנו, קצת בכינו פה ושם, התפעלנו מלולי ולולה (בשמות הבלוג הידועים שלהם) המתוקים של אפרת, התאמצנו לא להחליק על הקרח (זה שלא התרסקתי על הישבן אפילו פעם אחת זה בגדר נס) ובהינו המון בלבן הלבן הזה שנח על הכל כמו שמיכה משגעת.

אחרי יומיים וחצי עמוסים, המשכנו ארבע אמיצות, לעוד יומיים בסופיה. ופה מגיע החלק התיירותי של הפוסט:



המלצה ראשונה: ביחרו לכם מלון במרכז ממש. אנחנו לנו בלוק אחד רזה מהמדרחוב הראשי, ויטושה, וזו התגלתה כהחלטה משובחת. היות והמחירים נמוכים למדי, התפנקנו במלון המושקע יחסית - מחמם מגבות והכל.


לא הספקנו לעשות המון, בכל זאת יום וחצי כולל שלג (שגם ירד בפועל כמעט מחצית מהזמן), אבל בכל זאת שינסנו גרביים תרמיות ונסענו לשוק הנשים - Zhenski Pazar. אני משערת שכשמזג האויר ידידותי יותר, השוק הזה יותר עליז וצבעוני, אבל אנחנו מצאנו אותו יחסית דל בתנועה.

אחרי לא מעט התלבטויות (עקב מינוס לא מעט מעלות), בניצה אחת די גרועה ונסיעה עם נהג מונית רמאי (כל השאר היו חביבים למדי) יצאנו לסיור אוכל. ענבל כבירי, שהיא גם צלמת מהממת, גם אישה ספונטנית ואמיצה וגם אחלה שותפה לחדר מצאה לנו את ה- Balkan Bites - סיור אוכל חינמי שיוצא מדי יום לסיבוב בין כמה מהמקומות המוכרים פחות בעיר.

אלנה, המדריכה הידענית בשורטס, סיפרה לנו אנקדוטות מההיסטוריה הכללית והקולינרית של בולגריה, תוך כדי טעימות בבתי האוכל השונים.

חומוס, יוגורט מתובל וכרובית אלמוג מוחמצת ב- Bagri

טעימת קרקר עם גבינה (בולגרית כמובן) ופלפל מוחמץ ב- Lavanda
אז איפה לאכול?

Grape Central - בר יין מקסים, עם תפריט יין גדול בהחלט - מקומי וכלל אירופאי. אוכל מצוין בכיוון איטלקי, אבל מוכוון תוצרת מקומית. טיפה יקר יחסית למחירי סופיה, אבל עדיין זול מאד.

Supa Star - בר מרקים בעל שני סניפים (Supa Star 2). תמורת 10 לבה (20 שקלים), תקבלו קערת מרק ענקית, שתיה ושפע של קרוטונים.

Bagri - מסעדה שפגשנו בסיור וחזרנו אליה לארוחת ערב. מסעדת הסלואו פוד הראשונה בבולגריה, ובהתאם מתמקדת באוכל ותוצרת מקומית אבל עם טוויסט עכשווי. אנחנו חגגנו את סיום השבוע המשותף שלנו יחד בשוטים של מרק שורשים כתום, פלאפל דוחן, פולנטה צרובה עם פטריות וצלעות חזיר בבישול ארוך על לביבות פירה מטוגנות. אה, וגם טארט שוקולד עם זיתים מיובשים מעל.... זו היתה מנה קצת פחות מוצלחת.

מקיסטה (הגרסה הבלוגרית לסופגניה) ב- Mekitsa and Coffee