יום רביעי, 23 במאי 2018

סלט מלפפונים וענבים ליום קיץ חם

יש שיחות שנעוצות לי בראש, למרות שאין להן שום חשיבות מיוחדת.
כמו זאת על השיטות לשמירת טריותם של עלי חסה במקרר, שהתנהלה לפני כעשור במשרד העיצוב הקטן בו עבדתי. אני נזכרת באיש ההוא (שרק סיפרו עליו ובכלל לא היכרתי) שבכל שבוע היה מפרק ראש חסה לעלים, שוטף אותם, מייבש ועוטף אחד אחד בנייר מגבת רך, כמו היו תינוקות חסרי ישע. ואז אני מתבוננת בעלים הכמושים שמציצים אלי מתוך השקית של החסה הפרטית שלי וצוחקת על עצמי לרגע.



צוחקת על כך שלרגע חשבתי שמשהו כמו עיטוף עלי חסה בודדים על בסיס קבוע, הוא משהו שאני מסוגלת להתחייב אליו. אני הרי בקושי מצליחה להתחייב לשגרת טיפוח עור הפנים (היוש חבילות בדואר של מיני מרקחות שאני לא יודעת מה עושים איתן - מצפים לכן כאן!).

ועל האפשרות שפעילות סזיפית מהסוג הנ״ל בכלל יכולה להכנס לשגרה של  אנשים פרומים כמוני (וגם בכלל אני ותינוקות כבר סיימנו).

מצד שני, במיוחד בימים חמים, יש לי קרייב מטורף לעלים פריכים ורעננים, לירוקים עסיסיים ולביסים חמוצים-מתוקים שמתפוצצים בפה בקרירות של קוביית קרח המחליקה על העור.



ואז אני פותחת את דלת המקרר וליבי צונח. כי ארגז הירקות הגיע כבר לפני שבוע (והלוק של דרי המקרר מהזן העלי בהתאם), כי השוק רחוק, כי חם לי מדי לצעוד למכולת המקומית, כי מי יכולה להיות משהו חוץ מעצלנית במזג האוויר הזה?

אבל מלפפונים תמיד יש ומעכשיו עד דצמבר, גם ענבים, ונענע אפשר לגדל בעציץ (זה תקף לכל האנשים שאינם אני ולא מתים להם כל העציצים על בסיס קבוע). ככה, בקלילות, נולד לו הסלט הזה, שהוא כל מה שאני רוצה לאכול ביום קיץ חם ולנצח! ולוקח פחות מ-10 דקות להכין אותו!

סלט מלפפונים וענבים

צריך:
2 מלפפונים בינוניים פלוס וסופר טריים
2 חופני ענבים חצויים (ירוקים, סגולים או מה שטעים)
עלי נענע משני גבעולים, מופרדים ושטופים
לימון שלם מפולט לפלחים (כלומר ללא הקליפה החיצונית וללא הציפה הפנימית) + המיץ שנותר ב׳גוף׳ הלימון
כף שמן זית
2 כפיות דבש
מלח גס ופלפל שחור טחון טרי

מכינים:
בעזרת קולפן פורסים את המלפפונים לפרוסות דקות לאורך ומשרים במי קרח ל-5-10 דקות.
מגלגלים כל פרוסת מלפפון לגליל הדוק יחסית (נגיד סביב האצבע) ונזהרים לא לשבור אותן. האמת שזה ממש לא חובה, אבל זה נותן למלפפונים צורה עגלגלה וחמודה.
מערבבים יחד את כל המרכיבים בקערה, מזלפים מעל שמן זית, דבש ואת מיץ הלימון (פשוט תסחטו את מה שנשאר מעל), מתבלים במלח ופלפל ומערבבים בעדינות בעזרת הידיים.

זה כל כך טעים!


יום ראשון, 8 באפריל 2018

אנגליה עם ילדים - חלק שני


זוכרים שדיברנו בחלק הראשון של הפוסט הזה, על עניין השבת עד שבת בעונת החופשות הבריטית? אז באותה מידה שתתקשו למצוא דירה לפרק זמן של פחות משבוע, כך תתקשו למצוא מקום על הכביש בימי החילוף, כלומר שישי ושבת. במיוחד אם דרככם לקורנוול (מחוז הנופש הקיצי) או החוצה ממנה. נסיעה שעל הנייר (או על מפת הגוגל) היתה אמורה לארוך משהו כמו 4 שעות, התמתחה ל-7 שעות מפלצתיות של צפייה בכל סוגי הקרוונים באנגליה.
אבל אז...

אז הגענו לקוטג׳ שלנו ב-Ebrington - כפר שקט שאין בו דבר מלבד בתים יפים, גינות מגוננות לעילא והגסטרו-פאב שזכה לתואר הפאב הכפרי הטוב ביותר באנגליה לשנת 2017.

וזה היה המטבח
החלק האחרון של הטיול שלנו, היה באיזור יותר בואו נגיד ״קלאסי״ לטיולים שיוצאים מחוץ ללונדון, ה-Cotswolds. אם אתם מחפשים כפרים אנגליים מושלמים, גינות מהאגדות ונופי כפר קסומים - זה היעד שלכם.



את הבית המתוק שלנו לשבוע הקרוב מצאנו ב-Character Cottages, שאוסף לתוכו בתים קסומים בריכוז שלא תמצאו ב-Airbnb בתוספת שירות מצוין אך נטול פנים. לא פגשנו אף אחד בבואנו או בצאתנו, אך קיבלנו קוטג׳ מצוחצח ומצוייד לעילא, כולל עוגת שוקולד מושקעת במקרר. המקרר יש לציין נמצא במטבח. גם הקוטג׳ נבחר הרבה בגלל המטבח, שמכיל בתוכו תנור AGA שפשוט היינו חייבים לנסות פעם אחת. אם אתם שואלים מה זה AGA, סימן שלא צפיתם מספיק בתוכניות בישול בריטיות בחייכם, ובשבילכם אסביר. AGA הוא תנור ברזל קרמי יצוק שעובד על עיקרון צבירת חום, כך שמקור בעירה חלש יחסית מייצר עוצמות חום גבוהות. לתנור יש תאים וכירות שונות כשלכל אחד עוצמה אחרת ויעוד אחר (פלטה לחימום צלחות כבר היתה לכם בבית?), כשהרעיון הוא שהכירות משמשות לרוב להתחלת הבישול ומסיימים אותו באחד התאים (אפיה, צליה, בישול איטי, שימור חום). רוב ההוראות לגבי ההתנהלות בבית היו קשורות בתנור ותחזוקתו (לחץ קל). אם התחלתם לפנטז על אחד כזה, אל תטרחו אלא אם אתם מתכננים רילוקיישן למדינה צוננת יותר - הוא חם, מאד, כל הזמן.

במו ידינו והפרודוקטים של וייטרוז

הקוטסוולדס הם ריכוז מקסים של Market Towns, עיירות שוק לשעבר של סוחרי הצמר שהפכו את האיזור לעשיר ומשגשג במאות ה-14 וה-15, והשאירו אחריהם רחובות שתענוג לשוטט בהם, מנוקדי בתים מאבן זהובה ותיירים כסופי שיער.

למחרת ערב של בישולים ביתיים ומשחקי כדור בחצר, ביקרנו ביום הראשון בשתי עיירות. הראשונה, Stow on the Wold, היתה חביבה לשיטוט, אבל הילדים לא מצאו בה עניין רב ולכן החלטנו לא להעמיק בה יותר מדי, והמשכנו הלאה ל-Bourton on the Water.
לא היינו היחידים.

Bourton on the Water היא עיירה חמודה שנחצית על ידי נהר רדוד ונפלא לשיכשוך רגליים קטנות במים קפואים ומרדף אחרי ברווזים אדישים. בסוף שבוע מצוי מוצאים שם מאות משפחות נהנות מפיקניק על הדשא, ומוזיאון תחבורה נוסטלגי וחמוד. יש איפשהו גם דגם מוקטן של הכפר להנאת הילדים, אבל מותשים קלות מאנשים, אטרקציות וצרעות שרדפו אותנו בארוחת צהריים אנגלית טיפוסית ולא ראויה לציון, פרשנו חזרה לאוטו.

סיימנו את היום ב-Chippin Camden בחיפוש עקר אחרי תה של אחר הצהריים, כיוון ששוב פיספסנו את השעה היעודה. הסתפקנו בקופסת תיונים חדשה וחפיסת שוקולד מהסופר היחידי שהיה פתוח.




למחרת אימצנו את שריר הסבלנות לעוד נסיעה ארוכה יותר והרחקנו עד Bath. השכמה והתארגנות זריזה יותר בבוקר, כנראה היו מבטיחות לנו יותר זמן לחקור את העיר הבאמת יפה הזו, אבל רצונות ומציאות לחוד.

 המרחצאות הרומיים בבאת׳ הם כמובן מאסט ואפשר לרכוש בהם כרטיס משולב עם גלריית ויקטוריה, שהציגה תערוכת איורי דרקונים חמודה (איזה כיף לראות איוריים מקוריים של אקסל שפלר) + צייד ביצי דרקונים ברחבי המוזיאון ששימח מאד את הילדים, ומוזיאון האופנה (עוד מאסט לכל חובבת ג׳יין אוסטין ודאונטון אבי ובנותיה).
בכל אחד מהאתרים האלו מקבלים כרטיסיית הפעלות חמודה לילדים, שמחברת אותם לביקור ומעודדת אותם לחפש מוצגים ולשאול שאלות.


ארוחת צהריים קלילה וטעימה מצאנו ב- The Whole Bagle ותודה ל-FourSquare שהבאנו עד הלום (ובכלל על הצלחות גדולות באיתור מסעדות). משם המשכנו למוזיאון האופנה, שבו בילינו יותר זמן בהתחפשות מאשר בסיור בתצוגה (המאד מאד מאד יפה) עצמה.
מסקנות: גם לבנים מתחשק לפעמים ללבוש שמלות, בגדים של המאה ה-19 זה כבד (!) והכובע החמוד הזה שהולי הובי חובשת - לא ניתן לתפעול בעליל!

כסטודנטית לאדריכלות לשעבר, יש לי חיבה עמוקה לביקור חברים ותיקים משיעורי תולדות האדריכלות ובבאת׳ יש אחד כזה - ה- Royal Crescent, אחת הדוגמאות המופתיות לאדריכלות בסגנון ג׳ורג׳יאני וגם יש שם דשא ממש גדול, כלומר הורים נחים - ילדים רצים.




אחד הדברים הכי חשובים בטיול עם ילדים הוא איזונים, כלומר, טיילתם עכשיו יומיים בעיירות עתיקות וגררתם אותנו למוזיאונים, עכשיו בבקשה תניעו את עצמכם ואותנו לארוע קצת יותר צ׳יילד-אוריינטד. ביקשו (סתם, לא ביקשו אבל אנחנו נחמדים), קיבלו.


Warwick Castle היא כל מה שתרצו לחווית האבירים שלכם. טירה מימי הביניים עם היסטוריה שמתחילה אי שם בשנת 1068 והיתה עשירה וסוערת עד תחילת המאה ה-20 ממש. היום הטירה מכילה מוזיאון קטן ושפע של הפעלות מרגשות לילדים. החל ממבוך של ממש (לגמרי איבדנו בו ילד אחד לכמה רגעים קצת מטרידים), דרך מופע עופות דורסים מרשים, קרבות אבירים של ממש ועד מרתף אימים ששני הגיבורים שלנו שצעדו לתוכו בביטחה, חזרו ממנו חיוורים קלות.



כדאי מאד להגיע עם הפתיחה ולהתעדכן בלוחות הזמנים של הפעילויות והמופעים שמשתנים לאורך השנה ובהתאם לזמני החופשות. אנחנו בילינו שם יום שלם ועמוס למדי ועזבנו ממש עם סגירה (בחוסר רצון עז של חלק מהחברים).

ה-Afternoon Tea היחידי שהספקנו כלל את העוגה האחרונה בויטרינה וכוסות נייר (כי אלו מהחרסינה אזלו...)

אמנם נותרו עוד שלושה ימים לטיול, אבל בואו נעצור רגע ונדבר על הגסטרו-פאב (הקונספט הוזכר כבר בחלק הראשון). הציפיות שלנו מהאוכל מחוץ לגבולות לונדון היו די נמוכות, כלומר ציפינו לפגוש שוב ושוב וריאציות של יורקשייר פודינג ומחית אפונה. התבדנו בענק. אמנם, כפי שצוין כבר קודם, הקפדנו להשתמש בשרותיו הטובים של הדוד FourSquare, אבל למעט אותה ארוחת צהריים שהוזכרה למעלה, פגשנו אוכל פאבים טעים ומושקע. בדרך חזרה מ-Warwick למשל, עצרנו לאכול ב- The Horse & Groom - יש אלף בשם הזה, שימו לב, האנגלים לא מאד מקוריים בהמצאת שמות לפאבים שלהם. זה הספציפי נמצא ב- Buorton on the Hill (בשונה מזו ש-on the water). אני נוטה לא לצלם אוכל תוך כדי אכילה במסעדות (כי מעדיפה לצלול לתוך כוס הסיידר שלי), אז תצטרכו להאמין לי שהיה מעולה.


תחנה אחרונה בקוטסוולדס - ברודווי. הכפר הזה נחשב לרוב לגולת הכותרת של האיזור והוא אכן יפיוף במיוחד. פתחנו את הבוקר דווקא בגבעה מעליו - Broadway Tower, בעיקר מתוך רצון עז (שלי) לצעוד קצת בחוץ, בין הכבשים והשדות. בכניסה לאתר/שמורה יש בית קפה/מסעדה + חנות מתנות שלוקחים בהליכה מתוך שינה כל קיוסק תיירותי שתעלו על דעתכם. אחרי הטיול סגרנו שם ארוחת צהריים מפנקת של מרקים וגבינה ואת קרייב השופינג שתקף אותי.

ליד המגדל יש שמורה מגודרת של צבאים אדומים וממנה אפשר להמשיך בהליכה למטה, עד לכפר ממש. אנחנו עצרנו בחצי הדרך לכריכים, על הספסל עם הנוף הכי מושלם, וטיפסנו חזרה.

סיימנו את היום בשיטוט חסר מטרה ממשית ברחובות ברודווי הבאמת מקסימה. ניסינו להבין איך בוחרים שמות לבתים, איך מצליחים להקפיד בכזאת אדיקות על תחזוקת הבית והגינה, למה הגלידה תמיד נופלת מהגביעים של מוכרי הגלידה לובשי הפסטל ואיך לגמלאים האנגלים יש רעמות שיער כסוף כל כך מרשימות.
אין מסקנות.



בערבו של היום הזה העזנו בפעם הראשונה אי פעם, לנטוש את הילדים ולצאת לבילוי זוגי. חישבנו סיכונים - היות והגדול כבר סיים את בית הספר היסודי, הכפר שלנו היה באמת שקט וחמוד והיעד שלנו שכן במעלה הרחוב והגענו למסקנה שאפשר (ברור שהיינו בלחץ קל כל הערב, במיוחד כשהתברר שהמקום נטול קליטה או ווי-פי, אבל כשחזרנו, באורח פלא, כולם היו בחיים).
את הדייט הזוגי שלנו עשינו ב- The Ebrington Arms - הגסטרו-פאב עטור הפרסים שהוזכר למעלה.
דרך אגב, בפעם הבאה שנטייל ברחבי אנגליה, בפורמט זוגי כמובן, יש סיכוי סביר שאנטוש את AirBnb לטובת הפונדקים הקסומים האלו שפזורים שם בכל פינה. בינתיים הסתפקתי באוכל ובווינדואו שופינג של החדרים המעוצבים שלהם באינטרנט.

כבר ממש הסוף - את היום הכמעט אחרון של הטיול בילינו באוקספורד. האמת היא שכבר היינו קצת עייפים בשלב הזה ולא התכוננו כמו שצריך, כך שלא היינו מאד ממוקדים או יעילים מבחינה תיירותית. Christ Church Collage הוא כמובן חובה לחובבי הארי פוטר (הילדים כבר היו גם ככה חסרי סבלנות לקראת הביקור באולפני הארי פוטר שציפה לנו למחרת). אפשר לראות שם את חדר האוכל המפורסם שהועתק בסרט ועוד כמה אתרי צילום ולחפש אחרי הארנב הלבן ואליס שגדלה שם ממש.

מה, כבר נגמר? האמת שכן. כמעט. את אולפני הארי פוטר שמרנו ליום האחרון, כדי שלילדים תצפה איזו פסגה בסוף (לרוב אנחנו הרבה פחות מתחשבים). האמת שנהנינו.

ביוש, אנחנו בהוגוורטס
וממתק קטן לסיום - את הלילה האחרון בילינו במלון שתהילתו חלפה איפשהו בדרך ללוטון. אמנם פקידת הקבלה המליצה בחום על המסעדה במקום או על האוכל בבר אם אנחנו בקטע פחות רשמי, אבל הפוגה קטנה לדרינק ״אבא ואמא יורדים רגע להביא את המזוודות, אל תפתחו את הדלת לאף אחד״, הבהירה לנו שעדיף לוותר.
והנה שוב הדוד FourSquare (בחיי שהם צריכים לשלם לי על ההמלצה הזאת) בא לעזרנו ושלח אותנו לפאב שקיבל ציון ממש טוב - The Crown at Bray - רק כשנכנסתי לברר לגבי שולחן פנוי, גיליתי שזה פאב של הסטון בלומנטל, ואין דברים יותר טובים מאלו לשמח נפשות של פודי׳ז שאכלו פעמיים בווגאממה כדי לשמח ילדים. יקר יותר מהפאב בממוצע, אבל מאד מאד טעים.

זהו, היה ארוך אבל קצר מדי. אישית כבר הייתי מוכנה לעבור לגור שם, אבל הילדים גררו אותי באוזן למטוס. לונדון, בקרוב נתראה שוב!

יום ראשון, 11 במרץ 2018

אנגליה עם ילדים - חלק ראשון



באיחור לא אלגנטי בכלל, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה.
האמת שהתכנון היה לסדר את החדר שמשמש לי כסטודיו, משרד ומחסן עולה על גדותיו, אך במקום כל הטרחה הזאת, התגנבה לראשי ההחלטה השובבה לכתוב על הטיול הקיצי שלנו לאנגליה.


לפעמים כשמתכננים לסדר חפצים, נוצר רגע של סדר בראש, ונולדת התובנה שיש דברים ששווה לשתף בהם - גם אם דעתי תמיד חלוקה עם עצמה לגבי מהות הנוכחות האינטרנטית שלי.
הנסיעה המשפחתית שלנו לאנגליה התרחשה באוגוסט, לפני חצי שנה בערך, שזה לא מעט בזמני בלוגינג. ואיכשהו, למרות שכל נסיעה שלנו תמיד הפכה לפוסט (או סדרה), דווקא זו, שהייתה מופלאה מאד, התכנסה לתוך עצמה ולאלבום המשפחתי שעל המדף.
אבל האמת היא, שהיא היתה כל כך מוצלחת שמגיע לה לצאת לחברה.


אז נסענו באוגוסט לאנגליה עם הילדים.
אני שונאת חופשות באוגוסט, אבל זה של לפני שנתיים שבר אותי בהווייתו הביתית, והשבעתי את אופיר שבאוגוסט הבא, כלומר הקודם, נוסעים (זה לא אומר שתכננו נסיעה לאוגוסט המתקרב לצערי הרב). אחרי שלל התלבטויות, כיוון שבאופן מפתיע לא היה לי יעד על הכוונת הפעם, אופיר בחר באנגליה. למה? ככה. כי בא לו. איש חכם, תקשיבו לו, סעו עם הילדים לאנגליה באוגוסט, לא תצטערו.

רואים?
ואני מסבירה - כי מזג האוויר מושלם (לפחות במקרה שלנו, אל תסמכו על כישורי החזאות שלי), כי הכל ירוק ופורח ונקי ומסודר באופן מעורר השתאות, כי האוכל טעים (בלונדון ברור, אבל השאר הפתיע אותנו לטובה ממש) וכי באוגוסט תמצאו בכל מקום שתגיעו אליו כמעט פעילות לילדים, מארועי קיץ שלמים ועד לדפי משימות פשוטים שיעסיקו אותם במרץ בזמן שאתם בוחנים בעניין מדומה קרניזים של כנסייה.


התחלנו בלונדון, וכאן לא אכנס לפרטים מדי כי אין לי המון מה לחדש. לונדון עם ילדים היא לא פשוטה (כמו ערים גדולות אחרות), במיוחד לילדי כפר כמו שלנו. היא אינטנסיבית להם, ההליכות הארוכות מתישות אותם והם פחות מתחברים לקונספט של שיטוט חסר מטרה ברחובות. מצד שני, יחסית לערים אחרות, היא מציעה המון עניין לילדים (מוותרת פה על המילה אטרקציות שאני מתעבת קלות), יש לאוטובוסים קומה שניה שהופכת את הנסיעות ברחבי העיר לנחשקות במיוחד ותמיד אפשר למצוא בה מדשאה כלשהי כדי לפרוק בריצה קצת תסכול מההורים.
מצודת לונדון הקסימה אותם, בכלל הם מוצאים עניין מפתיע קלות בכלי נשק בהתחשב באופי שוחר השלום של הוריהם, אבל שוין. אחרי כמה שעות של שיטוט בחדרי עינויים וחרבות אבירים, בורו מרקט, לעומת זאת, בא להם פחות טוב. הם התחננו רוב הזמן לפינה לשבת בה, כך שהביקור בו לווה בהרבה ״עוד קצת״ ו״בואו תטעמו עוד משהו״ ושאר תחנוני הורים שמאד רצו להתפנק עם איזו כוס קאווה, סליחה בירה, וערימת אויסטרים או בשר מפורק בלחמניה .


המשך תקציר הארועים בלונדון כלל בין שאר החשודים המידיים, שיטוט בין החנויות מותקפות התיירים ברחובות אוקספורד וריג׳נט (היוש המלי׳ס והחנות של m&m, אני לא רוצה לראות אתכן שוב לעולם), בחינת מקצה ההליכה המהירה באליפות העולם באתלטיקה אל מול ארמון באקינגהם, שבריר ממוזיאון תולדות הטבע המופלא, שהילדים נטשו בצער, לטובת התערוכה של פינק פלויד במוזיאון ויקטוריה ואלברט מעבר לכביש, והליכה שגויה אחת בחיפוש  אחר לב שכונת שורדיץ׳ שעלתה לנו בחצי יום (שזה המון בזמן לונדון) ובאמא מתוסכלת ועצבנית אחת (גם זה קורה).

הערת שוליים - לינה למשפחות בלונדון אינה טרוויאלית. המלונות מציעים חדרים קטנים ויקרים וגם הדירות המוצלחות יקרות מאד או ממוקמות רחוק יחסית מהמרכז. נסיון העבר וחיבתנו למסעדות דרש מקום לינה שיאפשר לנו לצאת לארוחת ערב כיפית בחוץ במרחק הליכה, ויחס העלות תועלת הביא אותנו לדירה חמודה בשכונת ספיטפילדס, בסביבה משרדית משהו. למרות שהמיקום לא מאד טבעי (לא ראינו שם עוד משפחות מצעידות גדוד ילדים ביום שני בבוקר), הוא היה מוצלח בצורה יוצאת דופן. תחבורה ציבורית ענפה כמעט בפתח הדלת וכל האיזור המחודש ושופע הפעילות של שוק ספיטפילדס בקצה הרחוב. סניף של אוטולנגי מעבר לפינה (כן, היינו חייבים לדגום, להנות בעצמנו ולצאת עם ילדים קצת רעבים כי ארוחות הבוקר שלהם ממש לא התחבבו עליהם) וסניף של The Breakfast Club מעבר לפינה השניה (אושר גדול לחובבי הפנקייקים ושוקו עם מרשמלו, מוגזם וטעים באופן כללי). הייתי ממליצה עליה, על הדירה, אבל היא אבדה לי בנבכי אתרי הדירות למיניהן. 


חמישה ימים קדימה, העמסנו את עצמינו על מכונית, אופיר ׳כמעט גילח׳ רק מראה אחת ברחובות לונדון ויצאנו אל המרחבים הירוקים.
כשתכננו את הטיול הזה, התלבטנו לא מעט לגבי המסלול מחוץ ללונדון. היה לנו די ברור שנגיע לאיזור הקוטסוולדס (בהמשך) והאוטומט שלח אותנו לכיוון ברייטון בימים של לפני, אבל חיפוש הדירות קצת התיש אותי - ופה יש קטע שחשוב לשים לב אליו - באנגליה, בעיקר בזמני החופשות, השכרת מרבית הדירות מתבצעת משבת עד שבת או משישי עד שישי, אין הנחות ואין פשרות. זה מאד מקשה על ההזמנה כשיוצאים מלונדון ביום שלישי (ובהתאם מצאנו את עצמנו בשלב מסוים לנים במקום אחד בעוד התחלנו כבר לשלם על בית במקום אחר). המבחר הדל יחסית, שלח אותי לשיטוטי פינטרסט שם ניתקלתי בנוף הפראי של קורנוול.

זה!
אז יצאנו לכיוון קורנוול. את הנסיעה מלונדון לקורנוול, שזו הלשון הדרום מערבית של האי הבריטי, פירקנו לשני חלקים, כשבדרך ביקרנו כמתחייב ב-Stonehenge, ביקור שהפתיע אותי בקסמו הרבה יותר מה-וי שציפיתי לסמן עליו בעולם ״כל התמונות כבר בגוגל״. הילדים התענגו על המרחבים כאילו לא ראו דשא מעולם ואני צפיתי בהנאה בתנועת המעגל האיטית של האנשים.  את הלילה העברנו בפונדק ב-Ilchester, שהיה בין המלונות הבודדים שהציעו חדר משפחתי (שכלל מיטה זוגית חביבה, ספה נפתחת שוברת גב, מיטה אחת עשויה מקרש ועוד מיטה בתוך כוך שכל גודלו כגודל המיטה - את הלילה הילדים הנואשים סיימו במיטה אחת, נחשו איזו). הגסטרו-פאב של המלון לעומת זאת, היה ההפתעה הראשונה של המסע. בכפר שכל כולו רחוב אחד (נאה ועתיק אבל לא מרתק במיוחד), הפאב מכין אוכל עשוי היטב, מקומי (בכלל עניין ה-local food מאד חזק באנגליה) ומאד טעים - Ilchester Arms, אם אתם באיזור, אבל אל תיסעו במיוחד, בני דמותו פזורים בנדיבות ברחבי האי הבריטי.
היתרון בפאבים האנגליים (לעומת מסעדות ספרדיות למשל), הוא שכמעט תמיד יש בתפריט ׳פינת ילדים׳, דוגמת המבורגר וצ׳יפס, נקניקיה (ברור שפחות להיט, אבל הי אנחנו בחופש) וצ׳יפס או איזה חביב ילדים אחר, כך שאין פרצופים חמוצים ליד השולחן.


אחרי לילה קצת הפוך וארוחת בוקר מצוינת, יצאנו לעבר יעדנו הראשון בקורנוול - טירת טינטייגל שבצפון המחוז, שם לפי האגדה, נולד המלך ארתור. הטירה העתיקה ממוקמת בקצה מצוק יפייפה ומוכה רוחות. הטיפוס לשם היה איטי (מפאת כמות האנשים), משעשע (איך נראות הפנים שלכם ברוח חזקה?) ושווה עקב חופן נאה של נוף יפייפה וקצת דמיונות על חיים ימי ביניימים מאתגרים משהו. 

התור לירידה בחזרה למטה

כמו שאמרנו, אנגליה באוגוסט היא נפלאה, אבל בדיוק כמונו גם האנגלים (או הילדים של האנגלים) בחופשה וגם הם נופשים ומטיילים, כך שכל המקומות יחסית הומים קהל. אבל כיאה לאנגלים (ראינו מעט מאד תיירים זרים ברוב המקומות שקצת יותר מרוחקים מלונדון מאשר, בואו נגיד, אוקספורד), הם מנומסים ומסודרים כך שהכל מתנהל בחיוך ובנועם. 
מטינטייגל נפרדנו בארוחת פיש אנד צ׳יפס כהלכתה, כלומר טוגנים בקרטון וישיבה על המדרכה.

מטינטייגל שנמצאת בחוף הצפוני של קורנוול, עשינו את דרכנו דרומה אל החווה האורגנית בה נבלה את ארבעת הימים הבאים (לגמרי קצר מדי). באדיבות Airbnb, וכח העל שלי במציאת מקומות לינה שווים בתקציב של משפחת פרברים ממוצעת, מצאנו את Cusgarne Farm - חווה אורגנית משפחתית, שהדרך אליה מובילה מ-Truro, דרך כבישים עטופי עצים ושיחי פטל שחור (נהיגה קסומה ביום וחשוכה מאד בלילה). בחווה מגדלים בערך הכל, מירקות שורש בריטיים כראוי, דרך חממות לעלים, עגבניות וכו׳ עד פרות ותרנגולות כמובן ולסיום מטעי תפוחים מהם הם מכינים מיץ תפוחים וסיידר מצוינים. האסמים הוותיקים של החווה שופצו ממש לאחרונה והוסבו ליחידות נופש מצויידות היטב ומעוצבות בכפריות נעימה.
למרות הגשם שבחר לקבל את פנינו ומעט קשיים סלולריים באיתור בעלת הבית החביבה שלנו, תרזה, מצאנו את עצמנו מהר מאד בדירה החמימה, נהנים מסלסילת קבלת פנים עשירה של מיץ תפוחים טרי, חלב, ביצים וחמאה אורגניים, תה וקפה (והרי ארוחה מתוך ספר של איניד בלייטון זה כל מה שנערה ציפתה לו בחיים). 




את היום השני שלנו בקורנוול בילינו ב- Eden Project, פרוייקט אוטופי חינוכי, אך גם ממוסחר היטב (אם כי בחינניות מעוצבת לעילא), שעוסק בחיבור לטבע ובקיימות. ליבו הוא שתי כיפות גיאודזיות עצומות שהוקמו בין הגבעות ומכילות, האחת יער טרופי שופע והשניה את שלל צמחי האקלים הים תיכוני. 

הכיפות שופעות צמחיה מגוונת מכל רחבי העולם, הסברים וגננים אדיבים שמתחזקים את כל המערך הזה ללא הפסקה. פגשנו עצי קשיו, שיחי קפה, וניל ופלפל משלל סוגים. ראינו איך נראים עלי תה מחוץ לתיון והמון סוגים של עגבניות וחצילים. 

מסביב מוקפות הכיפות בגינות מאכל, שמשרתות במידה מסוימת את המסעדות שמפוזרות במתחם (כולן מציעות אוכל מחומרי גלם שיוצרו באופן הוגן ואחראי סביבתית), כולל אחת שמגדלים בה את כל המרכיבים ל- Cornwall Pasty (עוד נגיע אליו). בחנויות ובדוכנים השונים אפשר למצוא מבחר עצום של מוצרי סחר הוגן באריזות משמחות עין של אקס-גרפיקאית, שייקים נהדרים מפירות טרופיים וגלידות מצויינות, למשל בטעם באובב.


המקום הזה תמיד שופע פעילוית (והופעות), באוגוסט שעבר עסקו שם בנושא החלל, כולל סיור מקסים שמסביר ומדגים איך נראים כל הכוכבים במערכת השמש - כבר אמרתי שאנגליה מעולה לילדים?
את היום הזה סיימנו בארוחה ביתית שהורכבה כולה מחומרי גלם שגודלו בחווה שלנו, כולל הסטייק המצויין.

היום ה-9 לטיול שלנו, היה אחד המתוכננים ביותר, לפחות מבחינת תזמונים.
St. Michael's Mount, מזכיר לא רק בשמו את מונט סן-מישל הצרפתי, אלא גם בתלותו בזמני הגיאות והשפל. אל האי המעוטר בטירה פעילה ומיושבת, ניתן להגיע בשעות השפל בהליכה על שביל האבנים הארוך ואילו בשעות הגיאות הגישה מתאפשרת אך אך ורק בסירה. את זמני הגיאות והשפל ניתן למצוא באתר האי

הקסם האמיתי מתרחש ברגעי המעבר, כשזוכים לצפות בשביל אותו חצינו ממש לפני כמה רגעים, מתכסה אט אט במים ונעלם מתחת לגלים.

האי עצמו מאוכלס בכ-30 תושבים וזאת בנוסף למשפחת הברון St. Lavan שמתגוררת בטירה ומנהלת את התפעול של כל המערך התיירותי של האי. בסוף הסיור בטירה, אותו פותחים בהעפלה רגלית אל ראש ההר, ניצבו שני קשישים חביבים שהעניקו מדליה לכל ילד שסיפר להם מה היה המוצג החביב עליו בביקור (למשל החדר בו התארחה המלכה אליזבת). הילדים שלנו התלהבו לגלות את הסקייטבורדים של ילדי הברון מציצים מאחד החלונות - גם הם זכו במדליה.


אחרי סיור עליז בין חדרי הטירה והתותחים המקשטים את חומותיה, עצרנו להשתוללות המתבקשת בדשא, לצד שעת סיפור תיאטרלית שבידרה את דוברי האנגלית הצעירים, כולל מחצלות קטנות שחיכו לעייפים מהטיפוס כדי לחסוך מהמכנסיים את הדשא הלח. האי מציע שתי מסעדות. אנחנו מצאנו את עצמנו בזו שלצד מעגן הסירות (סתם כי היתה קרובה יותר) - Sail Loft. האמת שלא ציפינו לכלום. מבחוץ היא נראתה יקרה מדי, בפנים התגלה מזנון חינני בין קירות אבן וחלונות צופים לים. ״מלכודת תיירים סטנדרטית״, חשבנו לעצמנו, הרי אין לנו לאן ללכת עכשיו והם יודעים את זה. כמה טעינו. מעבר להיותו סופר ידידותי לילדים, כי איזה ילד בגיל הגן לא יהיה מאושר משקית נייר מרשרשת שמכילה כריך, תפוח וחטיף בשקית עוד יותר מרשרשת? המקום התגלה כחביב מאד להורים - יש כאן כריכים נהדרים וסלטים רעננים עם גבינות טובות או מנות חמות של דגים טריים או מרק (ותסלחו שלי מפאת הזמן אני כבר לא זוכרת מה בדיוק אכלנו), אבל לגמרי כל מה שתמיד רציתם לצהריים קליל של אמצע היום, ואם קינחתם בסקון וקלוטד קרים, עשיתם את המצווה הבריטית היומית שלכם.



את המנוחה של אחרי האוכל עשינו במדשאה המשתפלת לים, בכניסה לגן הבוטני המקסים שמקיף את הטירה ממזרח. כלומר, תגדירו מנוחה, כי מסתבר שיש כאלו שגילגולים ומרדף בלתי פוסק אחד אחרי השני, זו המנוחה שלהם. המשכנו לטיול בין מגוון הסוקולנטים העצום ששתול בין האבנים העתיקות של גן הטירה האנכי יחסית. הילדים לא רצו ללכת משם, האמת שגם אנחנו לא, אבל היתה לנו סירה לתפוס חזרה.

ביוש
היה שביל
התור לסירה בחזרה - הידעתם שמחלקים בו סוכריות ובועות סבון לילדים?
אם החזקתם מעמד עד כה, אתם גיבורי על! קורנוול שלנו כמעט מסתיימת, והמחצית השניה של הטיול תקבל פוסט נפרד משל עצמה. אבל אי אפשר לסיים בלי קורניש פייסטי (או פאסטי כפי שמכנים אותו אצלנו).

קורניש פייסטי הוא מאפה של בצק פריך, כמו אמפנדה ענקית, ממולא בתבשיל עשיר של בשר, וירקות שורש. נפלא, מנחם, טעים ולגמרי מצדיק פוסט מתכון משל עצמו - מבטיחה לממש בקרוב.
את היום סיימנו בנהיגה קצת חסרת תוחלת בחיפוש אחרי מקום נעים להעביר בו את הערב, אבל היות ולא היינו לגמרי ממוקדים לא מצאנו יעד לגמרי מושלם - עוד דבר שקורה לעיתים בטיולים. ולמרות שהיו מי מאיתנו שחיפשו ארוחת ערב קורנישית מקומית, הרוב קבע וגרר אותנו לפיצה מצויינת בהחלט ב- The Stable שב-Falmouth. ותודה ל-Foursquare שהביאנו עד הלום (והתגלה כמועיל ומשמח לאורך כל הטיול).
המשך מעללינו בקוטג׳ בעל תנור ה-AGA המפורסם ב-cotswolds, בפוסט הבא, ואם תרצו לקבל עדכון על הפרסום שלו ישר למייל, הירשמו לעדכונים בצד ימין למעלה.