יום שני, 20 ביוני 2016

שבלול דובדבנים




אני שואפת להיות אשה חכמה. 
שאיפה לגיטימית, לא?
כזו שיודעת לשלוף ציטוט ספרותי הולם ולשלב אותו ברגע הנכון בטקסט (עכשיו?). 

כזו שאומרת את המילים הנכונות לילדה שחזרה שבורת לב באמצע היום (יהיה בסדר?).

כזו שמצליחה לנהל את חסכונותיה בתבונה ויודעת לא לקנות את החולצות שיתפוררו לה אחרי שבועיים (בכל אשה חכמה יש גם משהו שטחי).

אני לא האשה הזו.
אני מתחילה להפנים במידת צער כלשהי, שאף פעם לא אהיה.
(אם כי לפעמים אני מעמידה פנים לא רע).


חגגתי אתמול את יום ההולדת האחרון שמתחיל בספרה 3 והתחלתי את השנה ה-40 לחיי.
קצת מופתעת, אני מודה.
לא ציפיתי להיות שום דבר ממה שאני היום. 


בעיקר ציפיתי להיות קצת יותר חכמה. 

אבל למרות ערימת החולצות המחוררות, שאני מעבירה כל עונה מהארון, והעובדה שלא ישולבו בטקסט הזה, שום מילים מלאות השראה, מספר שקראתי לפני שנתיים.
רוב הזמן (מה לעשות, לא כל הזמן), אני חושבת שאני מרוצה.

נכון שהלכתם עם הילדים לקטיף דובדבנים? כי זו אחלה פעילות וגם טעים נורא.
נכון שחזרתם הביתה עם כמות בלתי סבירה ארוזה בקופסאות, ועוד כמות שווה בבטן?

אז אני פה בשבילכם! 
כי אם כבר לאגור ידע רב חשיבות, הכי טוב לעשות את זה בענייני מאפי דובדבנים.


שבלול דובדבנים


לבצק

200 גר׳ חמאה רכה
1/2 3 כוסות קמח
מעט מלח
1 כוס יוגורט
1כפית אבקת אפיה
קליפה מגורדת מלימון שלם

למילוי

1/2 קילו דובדבנים שלמים מגולענים
סוכר לפיזור


מערבבים יחד את כל חומרי הבצק, עד שנוצר בצק אחיד ורך מאד.
מעבירים למנוחה במקרר לחצי שעה לפחות.

מחממים תנור ל-180 מעלות (זמן מעולה לגלעון דובדבנים)

מחלקים את הבצק לשני חלקים ומרדדים כל חלק למלבן בעובי חצי ס״מ בערך.
מחלקים כל מלבן ל-3 רצועות, מסדרים לאורכן את הדובדבנים ומפזרים מעט סוכר.
סוגרים את הבצק מעל הדובדבנים ומהדקים בצביטה.
בתבנית פאי עגולה, בקוטר 26, מסדרים את נחשי הבצק מהמרכז החוצה ליצירה שבלול.

אופים כ-40 דקות, עד שזהוב. מפדרים באבקת סוכר ומגישים חם.





יום ראשון, 22 במאי 2016

פאנייטס ונדודים - עוגיות שקדים וצנוברים ספרדיות

לפעמים אני מבינה שאני לא שייכת לשום מקום.
אין אדמה בדמותי, או רצף סלעים שמוליך אותי הביתה.
אני נמצאת בכל מקום באופן די זמני.

לעיתים מרובות אני משתוקקת למקום כזה.
שיאחז בהיסטוריה הרצופה שלי.
ללכת באותם שבילים בהן הלכה אמי והלכו סבתותי, לבשל באותם סירים, לאצור במגירות סודות בני מאות שנים.

אבל אין כזה.
אני כמו צב.
סוחבת על הגב את הארבעה שהם ביתי.
בכל מקום בו מחייך אלי בעל הזקן, או אוחזים בחולצתי שלושת השואפים לגְבּוה, שם ליבי.


את הפסח האחרון, ברצף בלתי נתפס של שהות בחוג הסילון, ציינו בספרד.
שני הורים, שלושה ילדים, ארבע מזוודות ועגלה אחת (אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו!).

יעד שנבחר מטעמי נסיעה משפחתית רחבה יותר, ואנחנו, הגרגרנים, משכנו את השמיכה עוד קצת מפה ומשם לטובת יצר הנדודים הפרטי שלנו.
הפוסט הפעם הוא יומן מסע מתומצת, של זו המדמיינת כיצד היו חייה בכל מקום בו היא נוחתת, ויהיה גם מתכון בסופו, כמו שודאי הבנתם.



ברצלונה - שלושה ילדים ועיר גדולה זו לא בחירה שאעשה שוב בקרוב.
הספקנו אולי רבע ממה שקיווינו לראות. יצאנו רעבים משוק לה-בוקריה (כי לכו תמצאו מקום בפינוקיו לחמש נפשות + עגלה), גילינו את המוזיאון הימי המקסים ונדחקנו עם ההמון במופע המזרקות (never again!).
אבל הצ׳ורוס היה כה מושלם - תרשמו תרשמו: Churreria Laietana  - גוגל יביא אתכם לשם.



אחרי חמישה ימים ואי אלו קשיים בדוכן השכרת הרכב יצאנו צפונה.
הרים, חופים, ירוק, אושר.


את ששת הימים הבאים נבלה בגן עדן קטן בשולי הכפר יאדו (במלרע), בחווה המקסימה של מריונה ואלפונס שצריכים לזכות במדליית זהב של Airbnb על אירוח מושלם.

רואים את הבית הקטנטן בצד ימין? אז שם.
צמאים לטבע, מריונה שלחה אותנו לבקר בשמורת הטבע Aigumolls de l'Empodra, סוג של אגמון החולה ספרדי, רק טובע באירוסים צהובים אם הגעתם בעונה הנכונה.


משם המשכנו ל-Cadaques הציורית, עם תוכניות לארוחת ערב של סרדינים מקומיים לקול רחש הגלים, שהסתיימו בפתאומיות עקב וירוס קצר מועד אך לא חביב לבריות. ולכו תשרדו עכשיו את פיתולי הדרך חזרה...

טרום ליל הסדר, ביקרנו בפיגארס על מוזיאון דאלי המרתק אך העמוס לעייפה. הילדים הוקסמו הרבה יותר במוזיאון הצעצועים הסמוך שאחד מיתרונותיו ביום גשום, היה היעדר התור.
שם, במאפיה מצטיינת אחת, גם פגשתי לראשונה (ולאחרונה, למרות חיפושים ערים), את ה-Panellets - כדורי בצק שקדים מצופים צנוברים. בדיעבד מסתבר שהם היו כשרים לפסח.


אחד מהיתרונות במיקום בו בחרנו ללינה, היה הגישה המהירה יחסית לקוסטה בראווה מצד אחד, ולפארקים געשיים והרי הפירנאים מצד שני. כך שאת היומיים שנותרו לנו בילינו בהתאמה בלוע מדושא של הר געש בעיר Olot -

יש לי חיפושית והיא מהממת
יש סיכוי שפגשנו כוכבת יוטיוב. לפחות זה מה שהבנו משטף הקטלאנית שהיא התעקשה לדבר בו איתנו. אין ספק שהכלבים שלה היו מוכשרים.
ובפסגות מושלגות שהילדים היו מוכנים להקריב את חיינו בשביל להגיע אליהן.




אחרי אי אלו ימים בצפון ספרד המוריק, התוכניות המקוריות משכו אותנו דרומה, ללוקיישן חופי אקזוטי, אי שם באמצע הדרך בין ברצלונה לולנסיה.

פניסקולה. כן, צילמו כאן את משחקי הכס.
מה יש לעשות כאן אתם שואלים? ובכן, לא המון.
מילאנו את חובתינו לאטרקציות ילדים ב-Port Avantura - פארק שעשועים עתיר רכבות התאבדותיות, אבל מושקע ושווה מגיל 4-5 בערך. וגם באקווריום היפיפה בולנסיה.

הדלתא של l'Ebre. עשרות המלצות ורק משפחה אחת לא מצאה מה עושים שם בכלל...

ולנסיה התגלתה כפנינה קסומה, שבלבה ה-Merkat Central שלדעתי הוא האח השווה יותר של הבוקריה. שוק פעיל (ולא רק למען התיירים), מרווח וידידותי (קאווה חינם זו דרך נפלאה לזכות בלבי).

ברור שהתחלתי לשקול את הבעד והנגד מציאת דירה בשכנות לשוק הזה.
אני עדיין לא בטוחה מה היתה התוצאה הסופית.


 סיכומים?
א. יש עוד אלפי תמונות. רק מפלצת הספגטי המעופפת יודעת כיצד אגרום להן להפוך לאלבום.
ב. טיול עם ילדים יכול להיות מופלא ויכול להיות מאתגר בהחלט - להלן מוצגים א׳ וב׳:


ג. פלסטרים צבעוניים, שוקולד זמין וטיולון זה בחזקת ערכת חובה אם אתם מחזיקים בילד בן פחות מ-5. אה, וגם סבלנות של פיל. לצערי אין לי כזאת.
ד. למרות השווקים המדהימים שלהם, הספרדים פיתחו יכולת מרשימה להחריב את חומרי הגלם המופלאים שלהם ב-80% מהמקרים. יש אזורים שבהם מציאת מסעדה מניחת דעת זו משימה בלתי אפשרית. בברצלונה אכלנו לא רע, אבל מעבר לזה נפלנו לא פעם.

ועכשיו לחזקים ששרדו עד פה - מתכון:




פאנייטס


400 גר׳ קמח שקדים
200 גר׳ סוכר
100 גר׳ תפו״א מבושל
כפית גרידת לימון

500 גר׳ צנוברים (אפשר לצפות גם בפיסטוקים, גרעיני דלעת או חמניה, פולי קפה גרוסים וכו׳)
ביצה טרופה

בקערה עמוקה מערבבים יחד את קמח השקדים והסוכר.
מועכים את תפוח האדמה במזלג ומוסיפים אותו ואת גרידת הלימון.
לשים יחד את התערובת עד שנוצר כדור אחיד - מניחים בצד למנוחה של שעתיים לפחות.

מחממים תנור ל-200 מעלות.
יוצרים מהבצק כדורים בקוטר של כ-3-4 ס״מ.
טובלים כל כדור בביצה טרופה ומצפים בצנוברים - הקטע הזה סזיפי קלות, כיוון שיש ללחוץ את הצנוברים לתוך מעטפת הכדור. בכדור השלישי תתפסו את הקצב.
מברישים במעט ביצה ואופים כ-10 דק׳, עד שזהוב. שימו לב לא לאפות יותר מדי.


עד הפעם הבאה...

יום שלישי, 19 באפריל 2016

אתגר הצבע של נספרסו - קצפיות שוקולד עם קשיו ושקדים מקורמלים

החיים הם לפעמים כן שחור ולבן.
כן.

גם אם ינסו לשכנע אתכם בעניין האפורים.

האיש שלי, בן זוגי מזה נצח נצחים, למשל, אוהב טעמים חזקים.
מר, חריף, לימון כבוש, קפה.



אני.
לי מתאים עדין.
חמצמץ, מתוק, שוקולד, תה.

אבל אוהבת אותו ואוהבת ריח של קפה.

אז כשנספרסו הזמינו אותי, יחד עם עוד 5 בלוגריות מהממות, לבחור כל אחת את האיניסיה שלה, לכבוד השקת קולקציית צבעי אביב-קיץ החדשה , אמרתי ״כן!״, ״בטח״, ״שחורה!״

נכון, יש עכשיו כתומה, צהובה וירוקה. אבל הרי החלטתי כרגע שהחיים הם בשחור ולבן.
וגם, שחורה הכי מתאימה לי לארון (הבגדים כמובן).
וגם, יהיה לי איש שמח וריח של קפה.

ומכונת קפה, קומפקטית וחתיכית במטבח.


פתאום זה נשמע לי כמו חלום רטוב של איזשהו גבר שלא התחתנתי איתו: קטנה, מהממת, לא תופסת מקום בבית ומכינה קפה מעולה.
אופס.

לפחות אני מכינה עוגיות.


כי בכל זאת, צריך משהו קטן ליד הקפה, ואת המכונה אי אפשר לאכול.



קצפיות שוקולד עם קשיו ושקדים מקורמלים - נטולות גלוטן, נטולות לקטוז ואחלה כשרות לפסח.
ממכרות בטירוף ומעולות לבעיית ׳חלבונים בודדים במקרר׳ הידועה.



קצפיות שוקולד עם קשיו ושקדים מקורמלים 

גם אם תחלקו את כמות המצרכים בשניים, תצא לכם כמות עוגיות חביבה למדי.

מרכיבים

4 חלבונים
1 כוס סוכר
1/2 כפית מלח
1 כפית מיץ לימון
1 כפית תמצית וניל
300 גר׳ שוקולד מריר, לפחות 60% מוצקי קקאו

3 כפות אגוזי קשיו
2 כפות שקדים מולבנים (שבבים או חצויים)
4 כפות סוכר
מעט מלח גס

הכנה


במחבת קטנה מניחים יחד את הקשיו, שקדים, סוכר ומלח. על להבה בינונית, ממיסים את הסוכר תוך כדי בחישה, וממשיכים לבחוש עד שהסוכר מקבל גוון זהוב מאד.
מעבירים לצינון על גבי נייר אפיה וקוצצים גס.

מחממים תנור ל-120 מעלות.

במיקסר בעל וו הקצפה, מקציפים את החלבונים על מהירות גבוהה, עד שמתחילים לתפוח. מוסיפים את הסוכר בהדרגה, מלח, לימון ותמצית וניל. מקציפים כ-7-8 דקות, עד שהקצף נוקשה מאד.

ממיסים את השוקולד במיקרו, בכלי חסין חום.

מוסיפים את השוקולד לחלבונים המוקצפים ומקפלים בעדינות, עד שהתערובת אחידה.

מעבירים לשק זילוף בעל פתח עגול רחב, ומזלפים על גבי תבנית מרופדת בנייר אפיה, עיגולים בקוטר של כ-5 ס״מ במרווחים שווים.

מפזרים מעל כל קצפית מעט מתערובת הקשיו והשקדים ומעבירים לתנור לכשעה וחצי.
אופים עד שהקצפיות נפרדות בקלות מנייר האפיה.





וכאן תוכלו לראות איזה צבעים בחרו הבלוגריות האחרות לאיניסיה שלהן:

קפה ויפה
ביקיט