יום רביעי, 27 ביולי 2016

מרק קישואים ועשבי תיבול קר

האיש היקר שנשוי לי, טוען בתוקף שמשהו אצלי משובש בנוגע לטעמי ילדות.

אני  אומרת שילדים אמורים לאהוב פטריות, ולבבות ארטישוק, וגבעולי סלרי מבושל שניצודים מבין שאר הירקות בתבשיל.

הוא חושב שאני לא מבינה כלום או משוגעת קלות.

והילדים בצד שלו.
מסתבר.
אין סיכוי להעלות על צלחתם פטריות.
פטריות!

אז למרות הגיס החמישי שאני מחזיקה בבית, כשרחלי אמרה מתכוני ילדות, הלכתי על קישואים.
ילדים אוהבים קישואים.
נשבעת לכם.

המרק הזה הוא סמן הקיץ הרשמי שלי.
כשאמא שלי התחילה לצנן מרקים במקרר, ידעתי שהגיעה עת הגופיות.


מדובר פה באמת בכלום עבודה, שזה בערך מקסימום המאמץ שאני מוכנה לעשות ביולי אוגוסט. והבונוס - שונאי הפטריות מתים עליו!


מרק קישואים ועשבי תיבול קר


1 בצל גדול חתוך גס
כ-1.5 קילו קישואים פרוסים גס
3-4 שיני שום קלופות
כף שמן זית
חופן נדיב שמיר קצוץ
חופן עלי בזיליקום קרועים
מלח
פלפל
אגוז מוסקט

בסיר גדול מחממים שמן זית, מוסיפים את הבצל וצורבים קלות. מוסיפים את הקישואים והשום, מתבלים במעט מלח וצולים עד השחמה קלה.
מכסים במים עד לגובה של כ-3 ס״מ מעל הירקות ומביאים לרתיחה.
מנמיכים את הלהבה ומבשלים כ-20 דק׳ על אש קטנה, עד שהירקות רכים.
מוסיפים את עשבי התיבול ומבשלים עוד כ-15 דקות, טוחנים בעזרת בלנדר סטיק ומתבלים.
מעבירים למקרר לצינון של 5 שעות לפחות.
מגישים קר (נו מה?) עם יוגורט או שמנת חמוצה.




והנה כאן תמצאו את כל המתכונים בפרוייקט הסנטימנטלי והמקסים הזה: כאן לוחצים




יום רביעי, 6 ביולי 2016

ארוחת בוקר מול הים

כן, הזמינו אותי.
ככה, לפעמים זה קורה (אמרה הפולניה שבי).
מצהירה מראש - נספרסו ו- Eat With לגמרי הזמינו אותי.

עכשיו הקטע הוא, כפי שהצהרתי פה ולעבר היקום, לא מעט פעמים, הוא שאני לא שותה קפה.
זה לא אישי, כמובן, נגד קפה.
סתם, לא שותה.

תמונה של קפה

ובכל זאת, הזמינו אותי, לארוחת השקה לקפה הבוקר החדש של נספרסו, Envivo Lungo, בשיתוף Eat With והמארחים השווים שלהם (מסתבר - כי כמו שטרם טעמתי קפה בכוס, כך טרם טעמתי ארוחה של Eat With).

אז אחזתי בשותה הקפה הצמוד שלי, ויצאנו לעבר ערבות בת ים (ואיזה נוף מהחלון יש בערבות האלו), להתארח אצל מרב דוידסון (לשעבר מסעדת ושתי) ובן זוגה זיו לארוחת בוקר מושקעת של מבוגרים, בדיוק כשהחופש הגדול התפרץ עלינו.

נוף מחלון אקראי
את פנינו קידמו שולחן ערוך, תה עלים שחורים וסיגליות קר (שהיה נפלא ומשיב נפש, והתנצלותי בפני הקפה) והמבוכה שבמפגש לארוחה משותפת עם עוד חמישה זוגות זרים ואחת שחר פאר.

שחר הצטרפה כדי לזרות עלינו מעט השראת ספורטאים ועשתה זאת בקסם רב, אם כי אני חושדת שבהיותה פודי מושבעת, היא בעיקר באה כדי לאכול. לי אישית נתפסו כמה שרירים רק מלשבת לידה. סורי שחר, זו לא את, זו אני.

אז מה היה לנו?
השותה פתח בסבב קפה ראשון ואני פניתי לגבינות - בושה ומנצ׳גו, לצד קרם חמאת צלפים וריבת ג׳וג׳י ברי גאונית, יחד עם לחם איטלקי שהיה קשה להפסיק לאכול וסקון (היחיד של סקונס) שהתחבר לי קצת פחות בשלב הזה של הארוחה, מפאת המתיקות, אבל השתלב חזרה לקראת הקינוח.

לצידם היו סלט מרענן של עגבניות שרי, מוצרלה וריג׳לה ומנה מענגת של פלמידה אדומה כבושה עם שמנת חמוצה וטוביקו.
עוד הוגש לשולחן, מאפה פריך של בצק עלים, גבינות ותרד, שהיה טעים מאד בפני עצמו אבל קצת פחות התאים לי לרצף.


 את החלק המלוח של הארוחה חתמה מנה קסומה של חלמון ביצה אפוי מעוטר בכמהין ועלה משיח המלח (אני לא לגמרי משוכנעת שזה שמו), שמירב וזיו ליקטו ממש מתחת לביתם. יחד עם פאו דה קז׳ו - לחמניה ברזילאית מקמח טפיוקה וגבינה.
כן. שתיתי את שאריות החלמון מהכוס. תתמודדו.

איש שותה קפה. הבאתי מהבית.

תאורטית, או לפחות בזמן העיון בתפריט, תהיתי אם כל הסיפור לא עומד להיות קצת קטנטנן מדי.
אז לא. בנקודה הזו בארוחה הייתי בהחלט בשלה לקראת הקינוחים.

אחד התענוגות המשמחים בארוחה אצל מישהו בבית, היא האפשרות לדלג למטבח, לשאול שאלות ולטעום טעימות קטנות במטבח (הי מרמלדת יין). מרב וזיו התגלו כמארחים לבביים וחייכנים במיוחד.


רגע לפני הקינוח, הוגש מרענן שהורכב מספירה של מנגו שעליה קרם בננות ופינגר ליים, ולצידה גרניטה אשכולית וטרגון עם קוביות ג׳לי קטנטנות של יין לבן ויין רוזה.
אני לא חובבת גדולה של מנגו ובננות (שוט מי), אבל זו היתה בועה נהדרת של רעננות ואת הגרניטה אשמח לקבל במשלוחים אישיים הביתה. רק אומרת.


לפינאלה, הוגשו לשולחן  קרשי עץ ארוכים שעליהם הסתדרו בשלל צבעי הקשת: פטה שוקולד ושקדים מרים, קרם ארל גריי, קרמבל אגוזי לוז, חול תה ירוק, מרמלדת קיווי, ג׳לי קפה, מקרון ארל גריי, מרשמלו מנטה ופיננסייר פיסטוק.



כולם קטנטנים, כולם מקסימים, כולם יודעים את התורה.
תודה למרב זיו, לנספרסו ולשחר פאר, על בוקר של השראה ועל שהכרחתם אותנו לארגן בייביסיטר בבוקר שישי.


יום שני, 20 ביוני 2016

שבלול דובדבנים




אני שואפת להיות אשה חכמה. 
שאיפה לגיטימית, לא?
כזו שיודעת לשלוף ציטוט ספרותי הולם ולשלב אותו ברגע הנכון בטקסט (עכשיו?). 

כזו שאומרת את המילים הנכונות לילדה שחזרה שבורת לב באמצע היום (יהיה בסדר?).

כזו שמצליחה לנהל את חסכונותיה בתבונה ויודעת לא לקנות את החולצות שיתפוררו לה אחרי שבועיים (בכל אשה חכמה יש גם משהו שטחי).

אני לא האשה הזו.
אני מתחילה להפנים במידת צער כלשהי, שאף פעם לא אהיה.
(אם כי לפעמים אני מעמידה פנים לא רע).


חגגתי אתמול את יום ההולדת האחרון שמתחיל בספרה 3 והתחלתי את השנה ה-40 לחיי.
קצת מופתעת, אני מודה.
לא ציפיתי להיות שום דבר ממה שאני היום. 


בעיקר ציפיתי להיות קצת יותר חכמה. 

אבל למרות ערימת החולצות המחוררות, שאני מעבירה כל עונה מהארון, והעובדה שלא ישולבו בטקסט הזה, שום מילים מלאות השראה, מספר שקראתי לפני שנתיים.
רוב הזמן (מה לעשות, לא כל הזמן), אני חושבת שאני מרוצה.

נכון שהלכתם עם הילדים לקטיף דובדבנים? כי זו אחלה פעילות וגם טעים נורא.
נכון שחזרתם הביתה עם כמות בלתי סבירה ארוזה בקופסאות, ועוד כמות שווה בבטן?

אז אני פה בשבילכם! 
כי אם כבר לאגור ידע רב חשיבות, הכי טוב לעשות את זה בענייני מאפי דובדבנים.


שבלול דובדבנים


לבצק

200 גר׳ חמאה רכה
1/2 3 כוסות קמח
מעט מלח
1 כוס יוגורט
1כפית אבקת אפיה
קליפה מגורדת מלימון שלם

למילוי

1/2 קילו דובדבנים שלמים מגולענים
סוכר לפיזור


מערבבים יחד את כל חומרי הבצק, עד שנוצר בצק אחיד ורך מאד.
מעבירים למנוחה במקרר לחצי שעה לפחות.

מחממים תנור ל-180 מעלות (זמן מעולה לגלעון דובדבנים)

מחלקים את הבצק לשני חלקים ומרדדים כל חלק למלבן בעובי חצי ס״מ בערך.
מחלקים כל מלבן ל-3 רצועות, מסדרים לאורכן את הדובדבנים ומפזרים מעט סוכר.
סוגרים את הבצק מעל הדובדבנים ומהדקים בצביטה.
בתבנית פאי עגולה, בקוטר 26, מסדרים את נחשי הבצק מהמרכז החוצה ליצירה שבלול.

אופים כ-40 דקות, עד שזהוב. מפדרים באבקת סוכר ומגישים חם.





יום ראשון, 22 במאי 2016

פאנייטס ונדודים - עוגיות שקדים וצנוברים ספרדיות

לפעמים אני מבינה שאני לא שייכת לשום מקום.
אין אדמה בדמותי, או רצף סלעים שמוליך אותי הביתה.
אני נמצאת בכל מקום באופן די זמני.

לעיתים מרובות אני משתוקקת למקום כזה.
שיאחז בהיסטוריה הרצופה שלי.
ללכת באותם שבילים בהן הלכה אמי והלכו סבתותי, לבשל באותם סירים, לאצור במגירות סודות בני מאות שנים.

אבל אין כזה.
אני כמו צב.
סוחבת על הגב את הארבעה שהם ביתי.
בכל מקום בו מחייך אלי בעל הזקן, או אוחזים בחולצתי שלושת השואפים לגְבּוה, שם ליבי.


את הפסח האחרון, ברצף בלתי נתפס של שהות בחוג הסילון, ציינו בספרד.
שני הורים, שלושה ילדים, ארבע מזוודות ועגלה אחת (אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו!).

יעד שנבחר מטעמי נסיעה משפחתית רחבה יותר, ואנחנו, הגרגרנים, משכנו את השמיכה עוד קצת מפה ומשם לטובת יצר הנדודים הפרטי שלנו.
הפוסט הפעם הוא יומן מסע מתומצת, של זו המדמיינת כיצד היו חייה בכל מקום בו היא נוחתת, ויהיה גם מתכון בסופו, כמו שודאי הבנתם.



ברצלונה - שלושה ילדים ועיר גדולה זו לא בחירה שאעשה שוב בקרוב.
הספקנו אולי רבע ממה שקיווינו לראות. יצאנו רעבים משוק לה-בוקריה (כי לכו תמצאו מקום בפינוקיו לחמש נפשות + עגלה), גילינו את המוזיאון הימי המקסים ונדחקנו עם ההמון במופע המזרקות (never again!).
אבל הצ׳ורוס היה כה מושלם - תרשמו תרשמו: Churreria Laietana  - גוגל יביא אתכם לשם.



אחרי חמישה ימים ואי אלו קשיים בדוכן השכרת הרכב יצאנו צפונה.
הרים, חופים, ירוק, אושר.


את ששת הימים הבאים נבלה בגן עדן קטן בשולי הכפר יאדו (במלרע), בחווה המקסימה של מריונה ואלפונס שצריכים לזכות במדליית זהב של Airbnb על אירוח מושלם.

רואים את הבית הקטנטן בצד ימין? אז שם.
צמאים לטבע, מריונה שלחה אותנו לבקר בשמורת הטבע Aigumolls de l'Empodra, סוג של אגמון החולה ספרדי, רק טובע באירוסים צהובים אם הגעתם בעונה הנכונה.


משם המשכנו ל-Cadaques הציורית, עם תוכניות לארוחת ערב של סרדינים מקומיים לקול רחש הגלים, שהסתיימו בפתאומיות עקב וירוס קצר מועד אך לא חביב לבריות. ולכו תשרדו עכשיו את פיתולי הדרך חזרה...

טרום ליל הסדר, ביקרנו בפיגארס על מוזיאון דאלי המרתק אך העמוס לעייפה. הילדים הוקסמו הרבה יותר במוזיאון הצעצועים הסמוך שאחד מיתרונותיו ביום גשום, היה היעדר התור.
שם, במאפיה מצטיינת אחת, גם פגשתי לראשונה (ולאחרונה, למרות חיפושים ערים), את ה-Panellets - כדורי בצק שקדים מצופים צנוברים. בדיעבד מסתבר שהם היו כשרים לפסח.


אחד מהיתרונות במיקום בו בחרנו ללינה, היה הגישה המהירה יחסית לקוסטה בראווה מצד אחד, ולפארקים געשיים והרי הפירנאים מצד שני. כך שאת היומיים שנותרו לנו בילינו בהתאמה בלוע מדושא של הר געש בעיר Olot -

יש לי חיפושית והיא מהממת
יש סיכוי שפגשנו כוכבת יוטיוב. לפחות זה מה שהבנו משטף הקטלאנית שהיא התעקשה לדבר בו איתנו. אין ספק שהכלבים שלה היו מוכשרים.
ובפסגות מושלגות שהילדים היו מוכנים להקריב את חיינו בשביל להגיע אליהן.




אחרי אי אלו ימים בצפון ספרד המוריק, התוכניות המקוריות משכו אותנו דרומה, ללוקיישן חופי אקזוטי, אי שם באמצע הדרך בין ברצלונה לולנסיה.

פניסקולה. כן, צילמו כאן את משחקי הכס.
מה יש לעשות כאן אתם שואלים? ובכן, לא המון.
מילאנו את חובתינו לאטרקציות ילדים ב-Port Avantura - פארק שעשועים עתיר רכבות התאבדותיות, אבל מושקע ושווה מגיל 4-5 בערך. וגם באקווריום היפיפה בולנסיה.

הדלתא של l'Ebre. עשרות המלצות ורק משפחה אחת לא מצאה מה עושים שם בכלל...

ולנסיה התגלתה כפנינה קסומה, שבלבה ה-Merkat Central שלדעתי הוא האח השווה יותר של הבוקריה. שוק פעיל (ולא רק למען התיירים), מרווח וידידותי (קאווה חינם זו דרך נפלאה לזכות בלבי).

ברור שהתחלתי לשקול את הבעד והנגד מציאת דירה בשכנות לשוק הזה.
אני עדיין לא בטוחה מה היתה התוצאה הסופית.


 סיכומים?
א. יש עוד אלפי תמונות. רק מפלצת הספגטי המעופפת יודעת כיצד אגרום להן להפוך לאלבום.
ב. טיול עם ילדים יכול להיות מופלא ויכול להיות מאתגר בהחלט - להלן מוצגים א׳ וב׳:


ג. פלסטרים צבעוניים, שוקולד זמין וטיולון זה בחזקת ערכת חובה אם אתם מחזיקים בילד בן פחות מ-5. אה, וגם סבלנות של פיל. לצערי אין לי כזאת.
ד. למרות השווקים המדהימים שלהם, הספרדים פיתחו יכולת מרשימה להחריב את חומרי הגלם המופלאים שלהם ב-80% מהמקרים. יש אזורים שבהם מציאת מסעדה מניחת דעת זו משימה בלתי אפשרית. בברצלונה אכלנו לא רע, אבל מעבר לזה נפלנו לא פעם.

ועכשיו לחזקים ששרדו עד פה - מתכון:




פאנייטס


400 גר׳ קמח שקדים
200 גר׳ סוכר
100 גר׳ תפו״א מבושל
כפית גרידת לימון

500 גר׳ צנוברים (אפשר לצפות גם בפיסטוקים, גרעיני דלעת או חמניה, פולי קפה גרוסים וכו׳)
ביצה טרופה

בקערה עמוקה מערבבים יחד את קמח השקדים והסוכר.
מועכים את תפוח האדמה במזלג ומוסיפים אותו ואת גרידת הלימון.
לשים יחד את התערובת עד שנוצר כדור אחיד - מניחים בצד למנוחה של שעתיים לפחות.

מחממים תנור ל-200 מעלות.
יוצרים מהבצק כדורים בקוטר של כ-3-4 ס״מ.
טובלים כל כדור בביצה טרופה ומצפים בצנוברים - הקטע הזה סזיפי קלות, כיוון שיש ללחוץ את הצנוברים לתוך מעטפת הכדור. בכדור השלישי תתפסו את הקצב.
מברישים במעט ביצה ואופים כ-10 דק׳, עד שזהוב. שימו לב לא לאפות יותר מדי.


עד הפעם הבאה...