יום ראשון, 8 באפריל 2018

אנגליה עם ילדים - חלק שני


זוכרים שדיברנו בחלק הראשון של הפוסט הזה, על עניין השבת עד שבת בעונת החופשות הבריטית? אז באותה מידה שתתקשו למצוא דירה לפרק זמן של פחות משבוע, כך תתקשו למצוא מקום על הכביש בימי החילוף, כלומר שישי ושבת. במיוחד אם דרככם לקורנוול (מחוז הנופש הקיצי) או החוצה ממנה. נסיעה שעל הנייר (או על מפת הגוגל) היתה אמורה לארוך משהו כמו 4 שעות, התמתחה ל-7 שעות מפלצתיות של צפייה בכל סוגי הקרוונים באנגליה.
אבל אז...

אז הגענו לקוטג׳ שלנו ב-Ebrington - כפר שקט שאין בו דבר מלבד בתים יפים, גינות מגוננות לעילא והגסטרו-פאב שזכה לתואר הפאב הכפרי הטוב ביותר באנגליה לשנת 2017.

וזה היה המטבח
החלק האחרון של הטיול שלנו, היה באיזור יותר בואו נגיד ״קלאסי״ לטיולים שיוצאים מחוץ ללונדון, ה-Cotswolds. אם אתם מחפשים כפרים אנגליים מושלמים, גינות מהאגדות ונופי כפר קסומים - זה היעד שלכם.



את הבית המתוק שלנו לשבוע הקרוב מצאנו ב-Character Cottages, שאוסף לתוכו בתים קסומים בריכוז שלא תמצאו ב-Airbnb בתוספת שירות מצוין אך נטול פנים. לא פגשנו אף אחד בבואנו או בצאתנו, אך קיבלנו קוטג׳ מצוחצח ומצוייד לעילא, כולל עוגת שוקולד מושקעת במקרר. המקרר יש לציין נמצא במטבח. גם הקוטג׳ נבחר הרבה בגלל המטבח, שמכיל בתוכו תנור AGA שפשוט היינו חייבים לנסות פעם אחת. אם אתם שואלים מה זה AGA, סימן שלא צפיתם מספיק בתוכניות בישול בריטיות בחייכם, ובשבילכם אסביר. AGA הוא תנור ברזל קרמי יצוק שעובד על עיקרון צבירת חום, כך שמקור בעירה חלש יחסית מייצר עוצמות חום גבוהות. לתנור יש תאים וכירות שונות כשלכל אחד עוצמה אחרת ויעוד אחר (פלטה לחימום צלחות כבר היתה לכם בבית?), כשהרעיון הוא שהכירות משמשות לרוב להתחלת הבישול ומסיימים אותו באחד התאים (אפיה, צליה, בישול איטי, שימור חום). רוב ההוראות לגבי ההתנהלות בבית היו קשורות בתנור ותחזוקתו (לחץ קל). אם התחלתם לפנטז על אחד כזה, אל תטרחו אלא אם אתם מתכננים רילוקיישן למדינה צוננת יותר - הוא חם, מאד, כל הזמן.

במו ידינו והפרודוקטים של וייטרוז

הקוטסוולדס הם ריכוז מקסים של Market Towns, עיירות שוק לשעבר של סוחרי הצמר שהפכו את האיזור לעשיר ומשגשג במאות ה-14 וה-15, והשאירו אחריהם רחובות שתענוג לשוטט בהם, מנוקדי בתים מאבן זהובה ותיירים כסופי שיער.

למחרת ערב של בישולים ביתיים ומשחקי כדור בחצר, ביקרנו ביום הראשון בשתי עיירות. הראשונה, Stow on the Wold, היתה חביבה לשיטוט, אבל הילדים לא מצאו בה עניין רב ולכן החלטנו לא להעמיק בה יותר מדי, והמשכנו הלאה ל-Bourton on the Water.
לא היינו היחידים.

Bourton on the Water היא עיירה חמודה שנחצית על ידי נהר רדוד ונפלא לשיכשוך רגליים קטנות במים קפואים ומרדף אחרי ברווזים אדישים. בסוף שבוע מצוי מוצאים שם מאות משפחות נהנות מפיקניק על הדשא, ומוזיאון תחבורה נוסטלגי וחמוד. יש איפשהו גם דגם מוקטן של הכפר להנאת הילדים, אבל מותשים קלות מאנשים, אטרקציות וצרעות שרדפו אותנו בארוחת צהריים אנגלית טיפוסית ולא ראויה לציון, פרשנו חזרה לאוטו.

סיימנו את היום ב-Chippin Camden בחיפוש עקר אחרי תה של אחר הצהריים, כיוון ששוב פיספסנו את השעה היעודה. הסתפקנו בקופסת תיונים חדשה וחפיסת שוקולד מהסופר היחידי שהיה פתוח.




למחרת אימצנו את שריר הסבלנות לעוד נסיעה ארוכה יותר והרחקנו עד Bath. השקמה והתארגנות זריזה יותר בבוקר, כנראה היו מבטיחות לנו יותר זמן לחקור את העיר הבאמת יפה הזו, אבל רצונות ומציאות לחוד.

 המרחצאות הרומיים בבאת׳ הם כמובן מאסט ואפשר לרכוש בהם כרטיס משולב עם גלריית ויקטוריה, שהציגה תערוכת איורי דרקונים חמודה (איזה כיף לראות איוריים מקוריים של אקסל שפלר) + צייד ביצי דרקונים ברחבי המוזיאון ששימח מאד את הילדים, ומוזיאון האופנה (עוד מאסט לכל חובבת ג׳יין אוסטין ודאונטון אבי ובנותיה).
בכל אחד מהאתרים האלו מקבלים כרטיסיית הפעלות חמודה לילדים, שמחברת אותם לביקור ומעודדת אותם לחפש מוצגים ולשאול שאלות.


ארוחת צהריים קלילה וטעימה מצאנו ב- The Whole Bagle ותודה ל-FourSquare שהבאנו עד הלום (ובכלל על הצלחות גדולות באיתור מסעדות). משם המשכנו למוזיאון האופנה, שבו בילינו יותר זמן בהתחפשות מאשר בסיור בתצוגה (המאד מאד מאד יפה) עצמה.
מסקנות: גם לבנים מתחשק לפעמים ללבוש שמלות, בגדים של המאה ה-19 זה כבד (!) והכובע החמוד הזה שהולי הובי חובשת - לא ניתן לתפעול בעליל!

כסטודנטית לאדריכלות לשעבר, יש לי חיבה עמוקה לביקור חברים ותיקים משיעורי תולדות האדריכלות ובבאת׳ יש אחד כזה - ה- Royal Crescent, אחת הדוגמאות המופתיות לאדריכלות בסגנון ג׳ורג׳יאני וגם יש שם דשא ממש גדול, כלומר הורים נחים - ילדים רצים.




אחד הדברים הכי חשובים בטיול עם ילדים הוא איזונים, כלומר, טיילתם עכשיו יומיים בעיירות עתיקות וגררתם אותנו למוזיאונים, עכשיו בבקשה תניעו את עצמכם ואותנו לארוע קצת יותר צ׳יילד-אוריינטד. ביקשו (סתם, לא ביקשו אבל אנחנו נחמדים), קיבלו.


Warwick Castle היא כל מה שתרצו לחווית האבירים שלכם. טירה מימי הביניים עם היסטוריה שמתחילה אי שם בשנת 1068 והיתה עשירה וסוערת עד תחילת המאה ה-20 ממש. היום הטירה מכילה מוזיאון קטן ושפע של הפעלות מרגשות לילדים. החל ממבוך של ממש (לגמרי איבדנו בו ילד אחד לכמה רגעים קצת מטרידים), דרך מופע עופות דורסים מרשים, קרבות אבירים של ממש ועד מרתף אימים ששני הגיבורים שלנו שצעדו לתוכו בביטחה, חזרו ממנו חיוורים קלות.



כדאי מאד להגיע עם הפתיחה ולהתעדכן בלוחות הזמנים של הפעילויות והמופעים שמשתנים לאורך השנה ובהתאם לזמני החופשות. אנחנו בילינו שם יום שלם ועמוס למדי ועזבנו ממש עם סגירה (בחוסר רצון עז של חלק מהחברים).

ה-Afternoon Tea היחידי שהספקנו כלל את העוגה האחרונה בויטרינה וכוסות נייר (כי אלו מהחרסינה אזלו...)

אמנם נותרו עוד שלושה ימים לטיול, אבל בואו נעצור רגע ונדבר על הגסטרו-פאב (הקונספט הוזכר כבר בחלק הראשון). הציפיות שלנו מהאוכל מחוץ לגבולות לונדון היו די נמוכות, כלומר ציפינו לפגוש שוב ושוב וריאציות של יורקשייר פודינג ומחית אפונה. התבדנו בענק. אמנם, כפי שצוין כבר קודם, הקפדנו להשתמש בשרותיו הטובים של הדוד FourSquare, אבל למעט אותה ארוחת צהריים שהוזכרה למעלה, פגשנו אוכל פאבים טעים ומושקע. בדרך חזרה מ-Warwick למשל, עצרנו לאכול ב- The Horse & Groom - יש אלף בשם הזה, שימו לב, האנגלים לא מאד מקוריים בהמצאת שמות לפאבים שלהם. זה הספציפי נמצא ב- Buorton on the Hill (בשונה מזו ש-on the water). אני נוטה לא לצלם אוכל תוך כדי אכילה במסעדות (כי מעדיפה לצלול לתוך כוס הסיידר שלי), אז תצטרכו להאמין לי שהיה מעולה.


תחנה אחרונה בקוטסוולדס - ברודווי. הכפר הזה נחשב לרוב לגולת הכותרת של האיזור והוא אכן יפיוף במיוחד. פתחנו את הבוקר דווקא בגבעה מעליו - Broadway Tower, בעיקר מתוך רצון עז (שלי) לצעוד קצת בחוץ, בין הכבשים והשדות. בכניסה לאתר/שמורה יש בית קפה/מסעדה + חנות מתנות שלוקחים בהליכה מתוך שינה כל קיוסק תיירותי שתעלו על דעתכם. אחרי הטיול סגרנו שם ארוחת צהריים מפנקת של מרקים וגבינה ואת קרייב השופינג שתקף אותי.

ליד המגדל יש שמורה מגודרת של צבאים אדומים וממנה אפשר להמשיך בהליכה למטה, עד לכפר ממש. אנחנו עצרנו בחצי הדרך לכריכים, על הספסל עם הנוף הכי מושלם, וטיפסנו חזרה.

סיימנו את היום בשיטוט חסר מטרה ממשית ברחובות ברודווי הבאמת מקסימה. ניסינו להבין איך בוחרים שמות לבתים, איך מצליחים להקפיד בכזאת אדיקות על תחזוקת הבית והגינה, למה הגלידה תמיד נופלת מהגביעים של מוכרי הגלידה לובשי הפסטל ואיך לגמלאים האנגלים יש רעמות שיער כסוף כל כך מרשימות.
אין מסקנות.



בערבו של היום הזה העזנו בפעם הראשונה אי פעם, לנטוש את הילדים ולצאת לבילוי זוגי. חישבנו סיכונים - היות והגדול כבר סיים את בית הספר היסודי, הכפר שלנו היה באמת שקט וחמוד והיעד שלנו שכן במעלה הרחוב והגענו למסקנה שאפשר (ברור שהיינו בלחץ קל כל הערב, במיוחד כשהתברר שהמקום נטול קליטה או ווי-פי, אבל כשחזרנו, באורח פלא, כולם היו בחיים).
את הדייט הזוגי שלנו עשינו ב- The Ebrington Arms - הגסטרו-פאב עטור הפרסים שהוזכר למעלה.
דרך אגב, בפעם הבאה שנטייל ברחבי אנגליה, בפורמט זוגי כמובן, יש סיכוי סביר שאנטוש את AirBnb לטובת הפונדקים הקסומים האלו שפזורים שם בכל פינה. בינתיים הסתפקתי באוכל ובווינדואו שופינג של החדרים המעוצבים שלהם באינטרנט.

כבר ממש הסוף - את היום הכמעט אחרון של הטיול בילינו באוקספורד. האמת היא שכבר היינו קצת עייפים בשלב הזה ולא התכוננו כמו שצריך, כך שלא היינו מאד ממוקדים או יעילים מבחינה תיירותית. Christ Church Collage הוא כמובן חובה לחובבי הארי פוטר (הילדים כבר היו גם ככה חסרי סבלנות לקראת הביקור באולפני הארי פוטר שציפה לנו למחרת). אפשר לראות שם את חדר האוכל המפורסם שהועתק בסרט ועוד כמה אתרי צילום ולחפש אחרי הארנב הלבן ואליס שגדלה שם ממש.

מה, כבר נגמר? האמת שכן. כמעט. את אולפני הארי פוטר שמרנו ליום האחרון, כדי שלילדים תצפה איזו פסגה בסוף (לרוב אנחנו הרבה פחות מתחשבים). האמת שנהנינו.

ביוש, אנחנו בהוגוורטס
וממתק קטן לסיום - את הלילה האחרון בילינו במלון שתהילתו חלפה איפשהו בדרך ללוטון. אמנם פקידת הקבלה המליצה בחום על המסעדה במקום או על האוכל בבר אם אנחנו בקטע פחות רשמי, אבל הפוגה קטנה לדרינק ״אבא ואמא יורדים רגע להביא את המזוודות, אל תפתחו את הדלת לאף אחד״, הבהירה לנו שעדיף לוותר.
והנה שוב הדוד FourSquare (בחיי שהם צריכים לשלם לי על ההמלצה הזאת) בא לעזרנו ושלח אותנו לפאב שקיבל ציון ממש טוב - The Crown at Bray - רק כשנכנסתי לברר לגבי שולחן פנוי, גיליתי שזה פאב של הסטון בלומנטל, ואין דברים יותר טובים מאלו לשמח נפשות של פודי׳ז שאכלו פעמיים בווגאממה כדי לשמח ילדים. יקר יותר מהפאב בממוצע, אבל מאד מאד טעים.

זהו, היה ארוך אבל קצר מדי. אישית כבר הייתי מוכנה לעבור לגור שם, אבל הילדים גררו אותי באוזן למטוס. לונדון, בקרוב נתראה שוב!

6 תגובות:

  1. דה ז'ה וו..פשוט דה ז'ה וו מהטיול המשפחתי שלנו לקוטסוולדס מלפני שבע שנים. ואנחנו אפילו התגוררנו בכפר המקסים ברודווי...נהניתי להיזכר דרך התמונות היפות שלך והסיכום הנהדר.

    השבמחק
  2. המסקנה המתבקשת משני הפוסטים: אנגליה, היעד הבא! (או אחד אחריו, כשנגור בישראל)

    השבמחק
    תשובות
    1. המסקנה שלי היתה - אנגליה, אני מוכנה לגור שם! ;)

      מחק
  3. את כותבת כל כך, כל כך יפה. תודה על תרומתך בטיפוח פנטזיות חופשה (לגיטימיות)

    השבמחק