יום רביעי, 23 ביולי 2014

בלי מתכון

הבלוג, או הבלוגרית יצאה לחופשה כפויה. לא מרצון.
כי אי אפשר.
כי אין חשק.
כי גם כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט הכבר לא אסקפיסטי הזה, קטעה לי אזעקה את חוט המחשבה.


אז יש פה צילומים, שקורים על הדרך ובין לבין.




בינתיים נצברים פה פוסטים משמחים יותר שנשמרים לימים טובים שיבואו.
כשיהיה לנו אוויר שוב, להיות סתם אנחנו.



אז פה אין מתכון.


יום שלישי, 8 ביולי 2014

בלונדיניות עם שוקולד ודובדבנים

תגידו תודה.
חסכתי מכם את הפוסט המורבידי / מיואש / מתיימר להיות פילוסופי שניסה להתפרסם כאן בימים האחרונים. הוא היה מלא בחוסר המנוחה שרודף אותי ואת כולם ואולי גם קצת ענייני פוסט-טראומה שכנראה אי אפשר לחיות במדינה הזאת בלעדיהם, אבל החלטתי שאני לא נכנעת לו.
אני אופה עוגה.


ולא סתם עוגה, עוגה בלונדינית.
חמודה, קלילה, לא לוקחת קשה.


נכון שבדרך היתה סצינת טבח קצרה בדובדבנים, למרות שבאמת לא היו לי דיעות קדומות לגביהם, למעט העובדה שהם כבר קצת קשישים וסופם היה קרוב ממילא.
לסיים את החיים יחד עם שוקולד ובלונדיניות, זה לא בהכרח דבר רע.
לפחות לדובדבנים.




בלונדיניות עם שוקולד ודובדבנים

100 גר׳ חמאה רכה
1 כוס סוכר חום בהיר
1 ביצה
1/2 כפית תמצית וניל
1/4 כפית מלח
1 כוס קמח
1/2 כוס דובדבנים מגולענים וחתוכים
1/4 כוס שוקולד צ׳יפס (אני בעד 60%)

מחממים תנור ל-180 מעלות

מקציפים יחד את החמאה והסוכר, עד שהתערובת בהירה, ותפוחה.

מוסיפים את הביצה ותמצית הוניל וממשיכים להקציף עוד דקה.

בעזרת כף עץ בוחשים פנימה את הקמח והמלח, עד שהתערובת אחידה.

מוסיפים את הדובדבנים והשוקולד צ׳יפס ומערבבים בעדינות (אחרת כל התערובת תהפוך ורדרדה ממיץ דובדבנים) לפיזור אחיד.

מעבירים לתבנית משומנת ומשטחים בעזרת מרית.

אופים כ-25 דקות, עד שהעוגה יציבה אך עדיין רוטטת מעט.

מניחים לעוגה להצטנן לחלוטין ואז חותכים למרובעים קטנטנים ואסקפיסטים.

בחום הזה כדאי לשמור במקרר.




ורגע אחד רציני אחרי המתכון, כי אי אפשר באמת להתעלם, בטח לא כשהתקפי חרדה מרחפים מעלי רוב היום.
אני לא יודעת אם אתם באמת ממשיכים לקרוא אותי אחרי המתכון (תזכורת לעצמי: מתכון תמיד בסוף), אני מקווה שקרוב היום שיהיה פה מקום לכולם, שנוכל לשאת שונות, שנוכל לשאת שכנות. אני מקווה שעד שיבוא היום הזה, לא נאבד את עצמינו ואת צלמינו. אני מקווה שהקולות שצורחים שנאה עכשיו מכל פינה יתנקו מאיתנו ויאפשרו לנו סוף סוף לבנות פה בית אמיתי, כזה שלא עולה באש כל שנתיים. אני מקווה להיות אופטימית.
אל תהיו מהרוב ששותק, גם אם אתם עובדים כל היום, ולומדים, ויש לכם שלושה ילדים קטנים, ואתם לא תמיד עומדים בקצב.
הצעות אופרטיביות יתקבלו בשמחה.


יום שישי, 4 ביולי 2014

סלט בורגול ועשבים

כי כל סוף שבוע צריך סלט.

במיוחד סוף שבוע כזה, אחרי הרבה רוחות סוערות ואולי בעצם תוך כדי, אני ממש צריכה סלט.
רגוע, צונן, מרענן, שונה מכל מה שמקיף כרגע, מצופף וחונק.
לפעמים אני שואלת את עצמי אם זה הגיוני בכלל לכתוב ולצלם את אי הפסטורליה הזה, מתוך המקום המטורף שבו אנחנו חיים.
לפעמים אני מבינה שפשוט חייבים.

חייבים, או אני חייבת להשאיר לעצמי פינה שפויה אחת. כזו שמתרכזת ביופי ובעונג שבדברים הקטנים, שחיים בה רק רגע אחרי רגע, שלוגמים בה כוס יין צונן על המרפסת.


תקראו לי אסקפיסטית. לא אכפת לי. באמת שלא אכפת לי.

סלט בורגול ועשבים (בגדול זה טאבולה)

1 כוס בורגול בינוני, שהושרה שעה בהרבה מים, נשטף וסונן
1 עגבניה גדולה או 7-8 עגבניות שרי קצוצות דק
1 מלפפון קצוץ דק
חצי חב׳ פטרוזילה קצוצה דק
2 בצלים ירוקים קצוצים דק
חצי כוס עלי נענע, מופרדים מהגבעולים וקצוצים דק
רבע כוס שמיר (בלי הגבעולים) קצוץ דק
1/4 כוס שמן זית
מיץ מלימון שלם
מלח ופלפל לפי הטעם

פשוט מערבבים