באיחור לא אלגנטי בכלל, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה.
האמת שהתכנון היה לסדר את החדר שמשמש לי כסטודיו, משרד ומחסן עולה על גדותיו, אך במקום כל הטרחה הזאת, התגנבה לראשי ההחלטה השובבה לכתוב על הטיול הקיצי שלנו לאנגליה.
לפעמים כשמתכננים לסדר חפצים, נוצר רגע של סדר בראש, ונולדת התובנה שיש דברים ששווה לשתף בהם - גם אם דעתי תמיד חלוקה עם עצמה לגבי מהות הנוכחות האינטרנטית שלי.
הנסיעה המשפחתית שלנו לאנגליה התרחשה באוגוסט, לפני חצי שנה בערך, שזה לא מעט בזמני בלוגינג. ואיכשהו, למרות שכל נסיעה שלנו תמיד הפכה לפוסט (או סדרה), דווקא זו, שהייתה מופלאה מאד, התכנסה לתוך עצמה ולאלבום המשפחתי שעל המדף.
אבל האמת היא, שהיא היתה כל כך מוצלחת שמגיע לה לצאת לחברה.
אז נסענו באוגוסט לאנגליה עם הילדים.
אני שונאת חופשות באוגוסט, אבל זה של לפני שנתיים שבר אותי בהווייתו הביתית, והשבעתי את אופיר שבאוגוסט הבא, כלומר הקודם, נוסעים (זה לא אומר שתכננו נסיעה לאוגוסט המתקרב לצערי הרב). אחרי שלל התלבטויות, כיוון שבאופן מפתיע לא היה לי יעד על הכוונת הפעם, אופיר בחר באנגליה. למה? ככה. כי בא לו. איש חכם, תקשיבו לו, סעו עם הילדים לאנגליה באוגוסט, לא תצטערו.
 |
| רואים? |
התחלנו בלונדון, וכאן לא אכנס לפרטים מדי כי אין לי המון מה לחדש. לונדון עם ילדים היא לא פשוטה (כמו ערים גדולות אחרות), במיוחד לילדי כפר כמו שלנו. היא אינטנסיבית להם, ההליכות הארוכות מתישות אותם והם פחות מתחברים לקונספט של שיטוט חסר מטרה ברחובות. מצד שני, יחסית לערים אחרות, היא מציעה המון עניין לילדים (מוותרת פה על המילה אטרקציות שאני מתעבת קלות), יש לאוטובוסים קומה שניה שהופכת את הנסיעות ברחבי העיר לנחשקות במיוחד ותמיד אפשר למצוא בה מדשאה כלשהי כדי לפרוק בריצה קצת תסכול מההורים.
מצודת לונדון הקסימה אותם, בכלל הם מוצאים עניין מפתיע קלות בכלי נשק בהתחשב באופי שוחר השלום של הוריהם, אבל שוין. אחרי כמה שעות של שיטוט בחדרי עינויים וחרבות אבירים, בורו מרקט, לעומת זאת, בא להם פחות טוב. הם התחננו רוב הזמן לפינה לשבת בה, כך שהביקור בו לווה בהרבה ״עוד קצת״ ו״בואו תטעמו עוד משהו״ ושאר תחנוני הורים שמאד רצו להתפנק עם איזו כוס קאווה, סליחה בירה, וערימת אויסטרים או בשר מפורק בלחמניה .
מצודת לונדון הקסימה אותם, בכלל הם מוצאים עניין מפתיע קלות בכלי נשק בהתחשב באופי שוחר השלום של הוריהם, אבל שוין. אחרי כמה שעות של שיטוט בחדרי עינויים וחרבות אבירים, בורו מרקט, לעומת זאת, בא להם פחות טוב. הם התחננו רוב הזמן לפינה לשבת בה, כך שהביקור בו לווה בהרבה ״עוד קצת״ ו״בואו תטעמו עוד משהו״ ושאר תחנוני הורים שמאד רצו להתפנק עם איזו כוס קאווה, סליחה בירה, וערימת אויסטרים או בשר מפורק בלחמניה .
המשך תקציר הארועים בלונדון כלל בין שאר החשודים המידיים, שיטוט בין החנויות מותקפות התיירים ברחובות אוקספורד וריג׳נט (היוש המלי׳ס והחנות של m&m, אני לא רוצה לראות אתכן שוב לעולם), בחינת מקצה ההליכה המהירה באליפות העולם באתלטיקה אל מול ארמון באקינגהם, שבריר ממוזיאון תולדות הטבע המופלא, שהילדים נטשו בצער, לטובת התערוכה של פינק פלויד במוזיאון ויקטוריה ואלברט מעבר לכביש, והליכה שגויה אחת בחיפוש אחר לב שכונת שורדיץ׳ שעלתה לנו בחצי יום (שזה המון בזמן לונדון) ובאמא מתוסכלת ועצבנית אחת (גם זה קורה).
הערת שוליים - לינה למשפחות בלונדון אינה טרוויאלית. המלונות מציעים חדרים קטנים ויקרים וגם הדירות המוצלחות יקרות מאד או ממוקמות רחוק יחסית מהמרכז. נסיון העבר וחיבתנו למסעדות דרש מקום לינה שיאפשר לנו לצאת לארוחת ערב כיפית בחוץ במרחק הליכה, ויחס העלות תועלת הביא אותנו לדירה חמודה בשכונת ספיטפילדס, בסביבה משרדית משהו. למרות שהמיקום לא מאד טבעי (לא ראינו שם עוד משפחות מצעידות גדוד ילדים ביום שני בבוקר), הוא היה מוצלח בצורה יוצאת דופן. תחבורה ציבורית ענפה כמעט בפתח הדלת וכל האיזור המחודש ושופע הפעילות של שוק ספיטפילדס בקצה הרחוב. סניף של אוטולנגי מעבר לפינה (כן, היינו חייבים לדגום, להנות בעצמנו ולצאת עם ילדים קצת רעבים כי ארוחות הבוקר שלהם ממש לא התחבבו עליהם) וסניף של The Breakfast Club מעבר לפינה השניה (אושר גדול לחובבי הפנקייקים ושוקו עם מרשמלו, מוגזם וטעים באופן כללי). הייתי ממליצה עליה, על הדירה, אבל היא אבדה לי בנבכי אתרי הדירות למיניהן.
חמישה ימים קדימה, העמסנו את עצמינו על מכונית, אופיר ׳כמעט גילח׳ רק מראה אחת ברחובות לונדון ויצאנו אל המרחבים הירוקים.
כשתכננו את הטיול הזה, התלבטנו לא מעט לגבי המסלול מחוץ ללונדון. היה לנו די ברור שנגיע לאיזור הקוטסוולדס (בהמשך) והאוטומט שלח אותנו לכיוון ברייטון בימים של לפני, אבל חיפוש הדירות קצת התיש אותי - ופה יש קטע שחשוב לשים לב אליו - באנגליה, בעיקר בזמני החופשות, השכרת מרבית הדירות מתבצעת משבת עד שבת או משישי עד שישי, אין הנחות ואין פשרות. זה מאד מקשה על ההזמנה כשיוצאים מלונדון ביום שלישי (ובהתאם מצאנו את עצמנו בשלב מסוים לנים במקום אחד בעוד התחלנו כבר לשלם על בית במקום אחר). המבחר הדל יחסית, שלח אותי לשיטוטי פינטרסט שם ניתקלתי בנוף הפראי של קורנוול.
כשתכננו את הטיול הזה, התלבטנו לא מעט לגבי המסלול מחוץ ללונדון. היה לנו די ברור שנגיע לאיזור הקוטסוולדס (בהמשך) והאוטומט שלח אותנו לכיוון ברייטון בימים של לפני, אבל חיפוש הדירות קצת התיש אותי - ופה יש קטע שחשוב לשים לב אליו - באנגליה, בעיקר בזמני החופשות, השכרת מרבית הדירות מתבצעת משבת עד שבת או משישי עד שישי, אין הנחות ואין פשרות. זה מאד מקשה על ההזמנה כשיוצאים מלונדון ביום שלישי (ובהתאם מצאנו את עצמנו בשלב מסוים לנים במקום אחד בעוד התחלנו כבר לשלם על בית במקום אחר). המבחר הדל יחסית, שלח אותי לשיטוטי פינטרסט שם ניתקלתי בנוף הפראי של קורנוול.
 |
| זה! |
אז יצאנו לכיוון קורנוול. את הנסיעה מלונדון לקורנוול, שזו הלשון הדרום מערבית של האי הבריטי, פירקנו לשני חלקים, כשבדרך ביקרנו כמתחייב ב-Stonehenge, ביקור שהפתיע אותי בקסמו הרבה יותר מה-וי שציפיתי לסמן עליו בעולם ״כל התמונות כבר בגוגל״. הילדים התענגו על המרחבים כאילו לא ראו דשא מעולם ואני צפיתי בהנאה בתנועת המעגל האיטית של האנשים. את הלילה העברנו בפונדק ב-Ilchester, שהיה בין המלונות הבודדים שהציעו חדר משפחתי (שכלל מיטה זוגית חביבה, ספה נפתחת שוברת גב, מיטה אחת עשויה מקרש ועוד מיטה בתוך כוך שכל גודלו כגודל המיטה - את הלילה הילדים הנואשים סיימו במיטה אחת, נחשו איזו). הגסטרו-פאב של המלון לעומת זאת, היה ההפתעה הראשונה של המסע. בכפר שכל כולו רחוב אחד (נאה ועתיק אבל לא מרתק במיוחד), הפאב מכין אוכל עשוי היטב, מקומי (בכלל עניין ה-local food מאד חזק באנגליה) ומאד טעים - Ilchester Arms, אם אתם באיזור, אבל אל תיסעו במיוחד, בני דמותו פזורים בנדיבות ברחבי האי הבריטי.
היתרון בפאבים האנגליים (לעומת מסעדות ספרדיות למשל), הוא שכמעט תמיד יש בתפריט ׳פינת ילדים׳, דוגמת המבורגר וצ׳יפס, נקניקיה (ברור שפחות להיט, אבל הי אנחנו בחופש) וצ׳יפס או איזה חביב ילדים אחר, כך שאין פרצופים חמוצים ליד השולחן.
אחרי לילה קצת הפוך וארוחת בוקר מצוינת, יצאנו לעבר יעדנו הראשון בקורנוול - טירת טינטייגל שבצפון המחוז, שם לפי האגדה, נולד המלך ארתור. הטירה העתיקה ממוקמת בקצה מצוק יפייפה ומוכה רוחות. הטיפוס לשם היה איטי (מפאת כמות האנשים), משעשע (איך נראות הפנים שלכם ברוח חזקה?) ושווה עקב חופן נאה של נוף יפייפה וקצת דמיונות על חיים ימי ביניימים מאתגרים משהו.
 |
| התור לירידה בחזרה למטה |
כמו שאמרנו, אנגליה באוגוסט היא נפלאה, אבל בדיוק כמונו גם האנגלים (או הילדים של האנגלים) בחופשה וגם הם נופשים ומטיילים, כך שכל המקומות יחסית הומים קהל. אבל כיאה לאנגלים (ראינו מעט מאד תיירים זרים ברוב המקומות שקצת יותר מרוחקים מלונדון מאשר, בואו נגיד, אוקספורד), הם מנומסים ומסודרים כך שהכל מתנהל בחיוך ובנועם.
מטינטייגל נפרדנו בארוחת פיש אנד צ׳יפס כהלכתה, כלומר טוגנים בקרטון וישיבה על המדרכה.
מטינטייגל שנמצאת בחוף הצפוני של קורנוול, עשינו את דרכנו דרומה אל החווה האורגנית בה נבלה את ארבעת הימים הבאים (לגמרי קצר מדי). באדיבות Airbnb, וכח העל שלי במציאת מקומות לינה שווים בתקציב של משפחת פרברים ממוצעת, מצאנו את Cusgarne Farm - חווה אורגנית משפחתית, שהדרך אליה מובילה מ-Truro, דרך כבישים עטופי עצים ושיחי פטל שחור (נהיגה קסומה ביום וחשוכה מאד בלילה). בחווה מגדלים בערך הכל, מירקות שורש בריטיים כראוי, דרך חממות לעלים, עגבניות וכו׳ עד פרות ותרנגולות כמובן ולסיום מטעי תפוחים מהם הם מכינים מיץ תפוחים וסיידר מצוינים. האסמים הוותיקים של החווה שופצו ממש לאחרונה והוסבו ליחידות נופש מצויידות היטב ומעוצבות בכפריות נעימה.
למרות הגשם שבחר לקבל את פנינו ומעט קשיים סלולריים באיתור בעלת הבית החביבה שלנו, תרזה, מצאנו את עצמנו מהר מאד בדירה החמימה, נהנים מסלסילת קבלת פנים עשירה של מיץ תפוחים טרי, חלב, ביצים וחמאה אורגניים, תה וקפה (והרי ארוחה מתוך ספר של איניד בלייטון זה כל מה שנערה ציפתה לו בחיים).
למרות הגשם שבחר לקבל את פנינו ומעט קשיים סלולריים באיתור בעלת הבית החביבה שלנו, תרזה, מצאנו את עצמנו מהר מאד בדירה החמימה, נהנים מסלסילת קבלת פנים עשירה של מיץ תפוחים טרי, חלב, ביצים וחמאה אורגניים, תה וקפה (והרי ארוחה מתוך ספר של איניד בלייטון זה כל מה שנערה ציפתה לו בחיים).
את היום השני שלנו בקורנוול בילינו ב- Eden Project, פרוייקט אוטופי חינוכי, אך גם ממוסחר היטב (אם כי בחינניות מעוצבת לעילא), שעוסק בחיבור לטבע ובקיימות. ליבו הוא שתי כיפות גיאודזיות עצומות שהוקמו בין הגבעות ומכילות, האחת יער טרופי שופע והשניה את שלל צמחי האקלים הים תיכוני.
הכיפות שופעות צמחיה מגוונת מכל רחבי העולם, הסברים וגננים אדיבים שמתחזקים את כל המערך הזה ללא הפסקה. פגשנו עצי קשיו, שיחי קפה, וניל ופלפל משלל סוגים. ראינו איך נראים עלי תה מחוץ לתיון והמון סוגים של עגבניות וחצילים.
מסביב מוקפות הכיפות בגינות מאכל, שמשרתות במידה מסוימת את המסעדות שמפוזרות במתחם (כולן מציעות אוכל מחומרי גלם שיוצרו באופן הוגן ואחראי סביבתית), כולל אחת שמגדלים בה את כל המרכיבים ל- Cornwall Pasty (עוד נגיע אליו). בחנויות ובדוכנים השונים אפשר למצוא מבחר עצום של מוצרי סחר הוגן באריזות משמחות עין של אקס-גרפיקאית, שייקים נהדרים מפירות טרופיים וגלידות מצויינות, למשל בטעם באובב.
המקום הזה תמיד שופע פעילוית (והופעות), באוגוסט שעבר עסקו שם בנושא החלל, כולל סיור מקסים שמסביר ומדגים איך נראים כל הכוכבים במערכת השמש - כבר אמרתי שאנגליה מעולה לילדים?
את היום הזה סיימנו בארוחה ביתית שהורכבה כולה מחומרי גלם שגודלו בחווה שלנו, כולל הסטייק המצויין.
את היום הזה סיימנו בארוחה ביתית שהורכבה כולה מחומרי גלם שגודלו בחווה שלנו, כולל הסטייק המצויין.
היום ה-9 לטיול שלנו, היה אחד המתוכננים ביותר, לפחות מבחינת תזמונים.
St. Michael's Mount, מזכיר לא רק בשמו את מונט סן-מישל הצרפתי, אלא גם בתלותו בזמני הגיאות והשפל. אל האי המעוטר בטירה פעילה ומיושבת, ניתן להגיע בשעות השפל בהליכה על שביל האבנים הארוך ואילו בשעות הגיאות הגישה מתאפשרת אך אך ורק בסירה. את זמני הגיאות והשפל ניתן למצוא באתר האי.
St. Michael's Mount, מזכיר לא רק בשמו את מונט סן-מישל הצרפתי, אלא גם בתלותו בזמני הגיאות והשפל. אל האי המעוטר בטירה פעילה ומיושבת, ניתן להגיע בשעות השפל בהליכה על שביל האבנים הארוך ואילו בשעות הגיאות הגישה מתאפשרת אך אך ורק בסירה. את זמני הגיאות והשפל ניתן למצוא באתר האי.
הקסם האמיתי מתרחש ברגעי המעבר, כשזוכים לצפות בשביל אותו חצינו ממש לפני כמה רגעים, מתכסה אט אט במים ונעלם מתחת לגלים.
האי עצמו מאוכלס בכ-30 תושבים וזאת בנוסף למשפחת הברון St. Lavan שמתגוררת בטירה ומנהלת את התפעול של כל המערך התיירותי של האי. בסוף הסיור בטירה, אותו פותחים בהעפלה רגלית אל ראש ההר, ניצבו שני קשישים חביבים שהעניקו מדליה לכל ילד שסיפר להם מה היה המוצג החביב עליו בביקור (למשל החדר בו התארחה המלכה אליזבת). הילדים שלנו התלהבו לגלות את הסקייטבורדים של ילדי הברון מציצים מאחד החלונות - גם הם זכו במדליה.
אחרי סיור עליז בין חדרי הטירה והתותחים המקשטים את חומותיה, עצרנו להשתוללות המתבקשת בדשא, לצד שעת סיפור תיאטרלית שבידרה את דוברי האנגלית הצעירים, כולל מחצלות קטנות שחיכו לעייפים מהטיפוס כדי לחסוך מהמכנסיים את הדשא הלח. האי מציע שתי מסעדות. אנחנו מצאנו את עצמנו בזו שלצד מעגן הסירות (סתם כי היתה קרובה יותר) - Sail Loft. האמת שלא ציפינו לכלום. מבחוץ היא נראתה יקרה מדי, בפנים התגלה מזנון חינני בין קירות אבן וחלונות צופים לים. ״מלכודת תיירים סטנדרטית״, חשבנו לעצמנו, הרי אין לנו לאן ללכת עכשיו והם יודעים את זה. כמה טעינו. מעבר להיותו סופר ידידותי לילדים, כי איזה ילד בגיל הגן לא יהיה מאושר משקית נייר מרשרשת שמכילה כריך, תפוח וחטיף בשקית עוד יותר מרשרשת? המקום התגלה כחביב מאד להורים - יש כאן כריכים נהדרים וסלטים רעננים עם גבינות טובות או מנות חמות של דגים טריים או מרק (ותסלחו שלי מפאת הזמן אני כבר לא זוכרת מה בדיוק אכלנו), אבל לגמרי כל מה שתמיד רציתם לצהריים קליל של אמצע היום, ואם קינחתם בסקון וקלוטד קרים, עשיתם את המצווה הבריטית היומית שלכם.
את המנוחה של אחרי האוכל עשינו במדשאה המשתפלת לים, בכניסה לגן הבוטני המקסים שמקיף את הטירה ממזרח. כלומר, תגדירו מנוחה, כי מסתבר שיש כאלו שגילגולים ומרדף בלתי פוסק אחד אחרי השני, זו המנוחה שלהם. המשכנו לטיול בין מגוון הסוקולנטים העצום ששתול בין האבנים העתיקות של גן הטירה האנכי יחסית. הילדים לא רצו ללכת משם, האמת שגם אנחנו לא, אבל היתה לנו סירה לתפוס חזרה.
 |
| ביוש |
 |
| היה שביל |
 |
| התור לסירה בחזרה - הידעתם שמחלקים בו סוכריות ובועות סבון לילדים? |
אם החזקתם מעמד עד כה, אתם גיבורי על! קורנוול שלנו כמעט מסתיימת, והמחצית השניה של הטיול תקבל פוסט נפרד משל עצמה. אבל אי אפשר לסיים בלי קורניש פייסטי (או פאסטי כפי שמכנים אותו אצלנו).
קורניש פייסטי הוא מאפה של בצק פריך, כמו אמפנדה ענקית, ממולא בתבשיל עשיר של בשר, וירקות שורש. נפלא, מנחם, טעים ולגמרי מצדיק פוסט מתכון משל עצמו - מבטיחה לממש בקרוב.
את היום סיימנו בנהיגה קצת חסרת תוחלת בחיפוש אחרי מקום נעים להעביר בו את הערב, אבל היות ולא היינו לגמרי ממוקדים לא מצאנו יעד לגמרי מושלם - עוד דבר שקורה לעיתים בטיולים. ולמרות שהיו מי מאיתנו שחיפשו ארוחת ערב קורנישית מקומית, הרוב קבע וגרר אותנו לפיצה מצויינת בהחלט ב- The Stable שב-Falmouth. ותודה ל-Foursquare שהביאנו עד הלום (והתגלה כמועיל ומשמח לאורך כל הטיול).
המשך מעללינו בקוטג׳ בעל תנור ה-AGA המפורסם ב-cotswolds, בפוסט הבא, ואם תרצו לקבל עדכון על הפרסום שלו ישר למייל, הירשמו לעדכונים בצד ימין למעלה.
