יום ראשון, 2 בנובמבר 2014

בעיקר אכלנו, בברלין

סופשבוע אחד.
קצר.
זוג שלא היה סולו בחו״ל כבר הרבה יותר מדי זמן.
תחקיר מדוקדק ומסומן על מפה.
ברלין.
חלק ראשון.

הרעיון היה להספיק כמה שיותר אתרי תיירות כל יום, בזמן הפנוי שישאר לנו בין מסעדה לבית קפה לסתם נשנוש רחוב. פשוט כי זה מה שאנחנו עושים.


אם שמים בצד את טראומות העבר (ולפעמים מגיעים לשלב בחיים שבו מצליחים לעשות את זה), ברלין היא אחלה עיר. קוסמופוליטית להפליא, מאורגנת היטב (באופן לא מפתיע) ופרועה במידה הרצויה. מאובזרת במבחר לא רע של סטודנטים זרים, טיפוסים צבעוניים, הורים עטויי ילדים קטנים במנשאים הנכונים ושלל אוכלוסיות מהגרים.
לא בדקנו את המילקי.


שכרנו דירה חמודה וממוקמת היטב ב-Prenzlauer Berg - שכונה מזרח ברלינאית מקסימה, מלאת בתי קפה, חנויות חמודות וסופרים אורגניים.
את עניין השהיה במלונות מיצינו לפני אי אלו שנים ואימצנו באהבה את Airbnb, יהיה מזעזע הלוגו שלהם ככל שיהיה. הפנטזיה הרבה יותר מושלמת כאשר אפשר לדמיין לרגע שבאמת גרים בבניין כזה או אחר בעיר אירופאית כלשהי.


את הסיפתח שלנו עשינו בשוק אוכל הרחוב ב-Markethall Neun בקרויצברג שמתקיים בכל יום חמישי בערב (בדיעבד גילינו שבימי ראשון יש שוק ארוחת בוקר - שווה בדיקה). זהו אוסף נפלא של דוכני אוכל, שרובם מייצגים מוסדות מוצלחים יחסית בעיר, הרבה אלכוהול ואווירה טובה. בגלל שנחתנו באותו ערב ממש והיות שכיאה לדיוק גרמני, הארוע מסתיים ב-22:00 בדיוק עם צילצול הפעמון, הספקנו לדגום Bahn-Mi - כריך בשר ויאטנמי בלחמניה מאודה נפלא של Cô Cô וכמה צדפות עם יין. 

את מוטיב הצדפות המשכנו למחרת בקומת האוכל של ה-KaDeWe - הכלבו הגדול והמפורסם של ברלין, שהיות ואנחנו לא חובבי פראדה ושות׳, טיפסנו היישר לקומה השישית שלו שהיא מבוך מופלא של דוכני אוכל ומטעמים. הזמנו אוייסטרים, יין לבן והאושר הגיע. בקומה השביעית יש מזנון ענק שמשלמים בו על שרימפס קוקטייל או המבורגרים או פסטות או עוד מיליון דברים אחרים לפי משקל. לא אכלנו שם - יותר קל לנו עם תפריטים מצומצמים.


וגם נקניקיות.... נו חייבים.
(הערה לעצמי - צריך להזכיר את ה-currywurst, מאכל לאומי או משהו בסגנון. בגדול נקניקיה עם קטשופ ואקסטרה תבלינים שהוזמנה פעם אחת יותר מדי. הילדים היו עפים על זה).


לא כל ההמלצות מצולמות משתי סיבות - הראשונה והראשית היא שאני מתעבת צילומי אייפון חשוכים, צהבהבים ומגורענים של אוכל והגרמנים חסכנים בתאורה, אז החלטתי לוותר לכם. השניה היא, שעם כל הכבוד למשימות בלוג-עיתונאיות, העדפתי פשוט להנות מארוחות ערב רומנטיות ופחות לעסוק בצילום - אז חלק מההמלצות הן מילוליות בלבד - תיכף בהמשך.

עוד אושר שמצאנו בברלין הגיע מכיוון הקהילה הויאטנמית הגדולה שמתגוררת שם, ומעמידה מסעדה ויאטנמית בכל קרן רחוב. בגלל דיעות חלוקות דילגנו על מסייה וונג הפופולרית והזמנו את ה-pho וה-spring rolls שלנו ב-Disrict Mot הצבעונית יחד עם לימונדת ליים (סטרט-אפ!!). היה מושלם.




יומן ארוחות הערב שלנו:

ערב 2: La Soup Populaire  - המסעדה ״לעניים״ של טים ראו - השף המכוכב של ברלין. נמצאת במבנה תעשייתי מגניב ממש שהוסב למשהו טרנדי שכולל גלריה לאמנות ומועדון כלשהו. מציעה תפריט של אוכל גרמני מוקפד יותר + כמה מנות ברזילאיות ואווירה של מקומות נכונים. אפשר להזמין מקומות מראש או להגיע, כמונו לקראת עשר בערב. האיש התלהב מאד מאד, אני עוד מתלבטת, אבל בסך הכל היה מוצלח.

ערב 3: The Bird - כי כולם אומרים שזה ההמבורגר הכי טוב בברלין. קשה לנו להתווכח עם זה,  לא בדקנו אחרים, אבל היה אחלה. אווירה אמריקאית משהו, תפריט שנוזף במזמיני הוול-דאן (נו, בצדק), צ׳יפס טוב טוב טוב והמבורגר שמנמן ועסיסי שארוז בלחמניה קטנה ופריכה שלא גונבת את ההצגה. 

ערב 4 ואחרון: Katz Orange - מסעדה שממוקמת בחצר פנימית יפיפייה (משהו שכדאי לדעת לפני שאתם סורקים בדאגה רחוב חשוך וריק בעשר בערב) וידועה בזכות מנות בבישול ארוך של 12 שעות. קצת יקר ביחס לתמורה (פחות אהבנו את האקסטרה שצריך לשלם על כל תוספת). היינו קצת עייפים והשכנים בשולחנות הסמוכים היו מאד רועשים, אז פחות חיבבנו את המקום שעושה רושם של טרנדי ביותר. אבל צלעות של 12 שעות, הן אחלה מילוי לסנדויץ׳ שמכינים לטיסת לואו-קוסט.





ואם אתם מגיעים בקיץ, כלומר מתישהו בין מאי לאוקטובר, אל תפספסו את הקריוקי ב-Mauer Park בימי ראשון. שמח!!! יוזמה ספונטנית, של בחור אמריקאי, שמגיע עם אופניים ורמקולים שהתמסדה למופע קבוע של זמרים מעולים, זייפנים גמורים, ילדים, פנסיונרים וכל מי שבא.


ואחרון וחביב מאד מאד - Yumcha Heroes - דים סאם. Need I say more? נרשם לי בזיכרון כי מיכל וקסמן כתבה שהיא לא הספיקה לאכול שם. אנחנו הספקנו, ממש שעות ספורות לפני הטיסה חזרה. מומלץ לגמרי!

לגמרי צולם באייפון


החלק השני של הפוסט יוקדש לפרוייקט בתי קפה צנוע. יש מדרג ויש למה לחכות!



10 תגובות:

  1. הכל נשמע (ונראה) כל כך אדיר !!!
    עשית לי חשק לנסוע עכשיו... :)
    טוב שלא תיעדת הכל! כשנמצאים מאחורי העדשה לפעמים שוכחים פשוט להנות מהחוויה עצמה...

    השבמחק
  2. תשובות
    1. טוב, את זה שאני אוהבת אותך את כבר יודעת...

      מחק
  3. שאפו על התמונות היפייפיות של עיר לא יפה במיוחד...

    השבמחק
    תשובות
    1. היא מרגישה לי ׳טעם נרכש׳, לפחות במובן האסטתי.

      מחק
  4. חיכיתי בסבלנות לרגע הנכון לי להכנס לצבעים (הלא חשוכים ומגורענים) ואני שמחה שהגעתי עד הלום. אני מפתיעה את עצמי בכל פעם מחדש כשאני כמעט מסיימת את ה24 שעות ביממה ערה, כי חייבים להספיק משהו בחיים האלה, ורצוי בנחת, כמו ברלין, למשל. היה לי כיף. הכנסת אותי למוד עם הווייב האירופאי, עם הצילומים הנהדרים שלך. לגעת באוכל. את אהובה. לילה טוב ♡

    השבמחק
    תשובות
    1. ריגשת יקירה. ממש.
      (ולא התכוונתי להעליב אף אחד עם המגורענות, קטע פרטי שלי)

      מחק
  5. אף פעם לא נמשכתי לברלין... לא רק בגלל אירועי העבר, אלא בעיקר בגלל שנשמע כי אין מה יותר מידי מה לעשות שם...
    הו וול, כנראה שדעות משתנות לפעמים :-)
    פוסט מוצלח ונהדר ותמונות מהממות. מחכה לחלק השני.

    השבמחק
    תשובות
    1. היא מאד השתנתה בשנים האחרונות ויש לה מקצב אחר משל בירות אירופאיות קלאסיות + זרמי עומק אפלים ביותר.
      ותודה :)

      מחק