יום ראשון, 22 במאי 2016

פאנייטס ונדודים - עוגיות שקדים וצנוברים ספרדיות

לפעמים אני מבינה שאני לא שייכת לשום מקום.
אין אדמה בדמותי, או רצף סלעים שמוליך אותי הביתה.
אני נמצאת בכל מקום באופן די זמני.

לעיתים מרובות אני משתוקקת למקום כזה.
שיאחז בהיסטוריה הרצופה שלי.
ללכת באותם שבילים בהן הלכה אמי והלכו סבתותי, לבשל באותם סירים, לאצור במגירות סודות בני מאות שנים.

אבל אין כזה.
אני כמו צב.
סוחבת על הגב את הארבעה שהם ביתי.
בכל מקום בו מחייך אלי בעל הזקן, או אוחזים בחולצתי שלושת השואפים לגְבּוה, שם ליבי.


את הפסח האחרון, ברצף בלתי נתפס של שהות בחוג הסילון, ציינו בספרד.
שני הורים, שלושה ילדים, ארבע מזוודות ועגלה אחת (אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו!).

יעד שנבחר מטעמי נסיעה משפחתית רחבה יותר, ואנחנו, הגרגרנים, משכנו את השמיכה עוד קצת מפה ומשם לטובת יצר הנדודים הפרטי שלנו.
הפוסט הפעם הוא יומן מסע מתומצת, של זו המדמיינת כיצד היו חייה בכל מקום בו היא נוחתת, ויהיה גם מתכון בסופו, כמו שודאי הבנתם.



ברצלונה - שלושה ילדים ועיר גדולה זו לא בחירה שאעשה שוב בקרוב.
הספקנו אולי רבע ממה שקיווינו לראות. יצאנו רעבים משוק לה-בוקריה (כי לכו תמצאו מקום בפינוקיו לחמש נפשות + עגלה), גילינו את המוזיאון הימי המקסים ונדחקנו עם ההמון במופע המזרקות (never again!).
אבל הצ׳ורוס היה כה מושלם - תרשמו תרשמו: Churreria Laietana  - גוגל יביא אתכם לשם.



אחרי חמישה ימים ואי אלו קשיים בדוכן השכרת הרכב יצאנו צפונה.
הרים, חופים, ירוק, אושר.


את ששת הימים הבאים נבלה בגן עדן קטן בשולי הכפר יאדו (במלרע), בחווה המקסימה של מריונה ואלפונס שצריכים לזכות במדליית זהב של Airbnb על אירוח מושלם.

רואים את הבית הקטנטן בצד ימין? אז שם.
צמאים לטבע, מריונה שלחה אותנו לבקר בשמורת הטבע Aigumolls de l'Empodra, סוג של אגמון החולה ספרדי, רק טובע באירוסים צהובים אם הגעתם בעונה הנכונה.


משם המשכנו ל-Cadaques הציורית, עם תוכניות לארוחת ערב של סרדינים מקומיים לקול רחש הגלים, שהסתיימו בפתאומיות עקב וירוס קצר מועד אך לא חביב לבריות. ולכו תשרדו עכשיו את פיתולי הדרך חזרה...

טרום ליל הסדר, ביקרנו בפיגארס על מוזיאון דאלי המרתק אך העמוס לעייפה. הילדים הוקסמו הרבה יותר במוזיאון הצעצועים הסמוך שאחד מיתרונותיו ביום גשום, היה היעדר התור.
שם, במאפיה מצטיינת אחת, גם פגשתי לראשונה (ולאחרונה, למרות חיפושים ערים), את ה-Panellets - כדורי בצק שקדים מצופים צנוברים. בדיעבד מסתבר שהם היו כשרים לפסח.


אחד מהיתרונות במיקום בו בחרנו ללינה, היה הגישה המהירה יחסית לקוסטה בראווה מצד אחד, ולפארקים געשיים והרי הפירנאים מצד שני. כך שאת היומיים שנותרו לנו בילינו בהתאמה בלוע מדושא של הר געש בעיר Olot -

יש לי חיפושית והיא מהממת
יש סיכוי שפגשנו כוכבת יוטיוב. לפחות זה מה שהבנו משטף הקטלאנית שהיא התעקשה לדבר בו איתנו. אין ספק שהכלבים שלה היו מוכשרים.
ובפסגות מושלגות שהילדים היו מוכנים להקריב את חיינו בשביל להגיע אליהן.




אחרי אי אלו ימים בצפון ספרד המוריק, התוכניות המקוריות משכו אותנו דרומה, ללוקיישן חופי אקזוטי, אי שם באמצע הדרך בין ברצלונה לולנסיה.

פניסקולה. כן, צילמו כאן את משחקי הכס.
מה יש לעשות כאן אתם שואלים? ובכן, לא המון.
מילאנו את חובתינו לאטרקציות ילדים ב-Port Avantura - פארק שעשועים עתיר רכבות התאבדותיות, אבל מושקע ושווה מגיל 4-5 בערך. וגם באקווריום היפיפה בולנסיה.

הדלתא של l'Ebre. עשרות המלצות ורק משפחה אחת לא מצאה מה עושים שם בכלל...

ולנסיה התגלתה כפנינה קסומה, שבלבה ה-Merkat Central שלדעתי הוא האח השווה יותר של הבוקריה. שוק פעיל (ולא רק למען התיירים), מרווח וידידותי (קאווה חינם זו דרך נפלאה לזכות בלבי).

ברור שהתחלתי לשקול את הבעד והנגד מציאת דירה בשכנות לשוק הזה.
אני עדיין לא בטוחה מה היתה התוצאה הסופית.


 סיכומים?
א. יש עוד אלפי תמונות. רק מפלצת הספגטי המעופפת יודעת כיצד אגרום להן להפוך לאלבום.
ב. טיול עם ילדים יכול להיות מופלא ויכול להיות מאתגר בהחלט - להלן מוצגים א׳ וב׳:


ג. פלסטרים צבעוניים, שוקולד זמין וטיולון זה בחזקת ערכת חובה אם אתם מחזיקים בילד בן פחות מ-5. אה, וגם סבלנות של פיל. לצערי אין לי כזאת.
ד. למרות השווקים המדהימים שלהם, הספרדים פיתחו יכולת מרשימה להחריב את חומרי הגלם המופלאים שלהם ב-80% מהמקרים. יש אזורים שבהם מציאת מסעדה מניחת דעת זו משימה בלתי אפשרית. בברצלונה אכלנו לא רע, אבל מעבר לזה נפלנו לא פעם.

ועכשיו לחזקים ששרדו עד פה - מתכון:




פאנייטס


400 גר׳ קמח שקדים
200 גר׳ סוכר
100 גר׳ תפו״א מבושל
כפית גרידת לימון

500 גר׳ צנוברים (אפשר לצפות גם בפיסטוקים, גרעיני דלעת או חמניה, פולי קפה גרוסים וכו׳)
ביצה טרופה

בקערה עמוקה מערבבים יחד את קמח השקדים והסוכר.
מועכים את תפוח האדמה במזלג ומוסיפים אותו ואת גרידת הלימון.
לשים יחד את התערובת עד שנוצר כדור אחיד - מניחים בצד למנוחה של שעתיים לפחות.

מחממים תנור ל-200 מעלות.
יוצרים מהבצק כדורים בקוטר של כ-3-4 ס״מ.
טובלים כל כדור בביצה טרופה ומצפים בצנוברים - הקטע הזה סזיפי קלות, כיוון שיש ללחוץ את הצנוברים לתוך מעטפת הכדור. בכדור השלישי תתפסו את הקצב.
מברישים במעט ביצה ואופים כ-10 דק׳, עד שזהוב. שימו לב לא לאפות יותר מדי.


עד הפעם הבאה...

22 תגובות:

  1. איזה יופי. התמונות, הכתיבה. כל כך הזדהיתי עם השורות הראשונות. כל כך רוצה גם לנסוע ממש עכשיו. חזרתי לפני חודשיים אבל אני לא באמת כאן, והכאן הוא די זמני. אבל בינתיים משתדלת למצות את הטוב במטבח קבוע ופרטי, ומחר אולי עוד סבב של הכנת עוגת השמרים שוקולד שלך (:
    תודה.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה!!
      איזה כיף לך... זקוקה לזמן להכין עוגת שמרים אחת לעצמי :)

      מחק
  2. וואו, איזה פוסט מרהיב! וכמה יפה את כותבת. מתחשק לי עוגיה בדיוק כזאת עכשיו ♥

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה!
      מוזמנת לקפוץ, עדיין נשארו :)

      מחק
  3. איזה טיול נהדר, גרתי שם כמה שנים ....
    ונכון בעיה תמצא אוכל טוב השווקים נהדרים המסעדות לא....
    ובספרדית פעמ l זה י -כלומר העוגיות נקראות פנייטס....

    השבמחק
    תשובות
    1. יו! את צודקת! ואפילו ידעתי את זה - מיד רצה לתקן!

      מחק
  4. אתם כאלו חמודים, כולכם.
    מקווה שגם הטיולים שלנו יהיו כאלו פוטוגנייםף או לפחות עם רגעים כאלו של אינטימיות.

    השבמחק
    תשובות
    1. החוכמה היא לקיים אותם גם בלי נסיעות... לא פשוט

      מחק
  5. מרתקת, מהממת ומוכשרת שלי. לא בהכרח בסדר הזה, גם אם לא בטוח שאכין את הפאנייטס.
    טוב, אולי יום אחד.
    מעוררי קנאה שאתם.

    השבמחק
  6. הכל מהמם אבל ביננו אין כמו חתול תעלול עושה טאנטרם על המדרכה. ככה חיים. תני לו נשיקה ממני.

    השבמחק
  7. הצילומים שלך פשוט מושלמיםםםם! אין לי מילים

    השבמחק
  8. הספרדים האלה, שיהיו בריאים. הכל הם מטגנים... אבל כמה שמתחשק לשנוא את הקלמרי הסמרטוטי הזה שלהם, לדוגמה, הוא כל כך טעים כשהוא טרי!
    פוסט מהמם

    השבמחק
    תשובות
    1. יו, איזו אורחת כבוד!
      בין השאר בילינו שבוע באיזור מולדת הפאייאות, כך שלא הכל היה מטוגן.
      אבל קרוקטים זה ממכר...

      מחק
  9. ברשימת היעדים שלי נמצאת חזרה לפירנאים, הפעם עם הבנות.
    המלל והתמונות המדויקים הגבירו את החשק.

    השבמחק
  10. ובכן, באיחור של כמה חודשים הגעתי לטעום את הצ'ורוסים המדוברים (ותודה לארקייד פייר שנתנו לי תירוץ לנסוע לברצלונה כביכול להופעה ואז להשתקע שם למנוחה בת חודש). הבעיה הקשה: גוגל לוקח למקום, אבל הוא סגור רוב הזמן! סוגרים את הבסטה כבר בצהריים. בדקו מראש. הצ'ורוס אכן טעימים, אבל מבחינתי בחום של יולי מטוגן חם פחות מתאים, בטח ובטח מול הסניפים של גלידת אמורינו הזכורה לטוב מלונדון (התגעגעתי!).
    בכל מקרה, שתדעי שמישהו אימץ את ההמלצה (:

    השבמחק
    תשובות
    1. ארקייד פייר! מקנאה עמוקות עכשיו :)
      שעות פעילות ספרדיות זה אכן עניין מאתגר וכנ״ל חום יולי-אוגוסט באירופה (ובכלל).
      איזה כיף שעדכנת!

      מחק