תגידו תודה.
חסכתי מכם את הפוסט המורבידי / מיואש / מתיימר להיות פילוסופי שניסה להתפרסם כאן בימים האחרונים. הוא היה מלא בחוסר המנוחה שרודף אותי ואת כולם ואולי גם קצת ענייני פוסט-טראומה שכנראה אי אפשר לחיות במדינה הזאת בלעדיהם, אבל החלטתי שאני לא נכנעת לו.
אני אופה עוגה.
ולא סתם עוגה, עוגה בלונדינית.
חמודה, קלילה, לא לוקחת קשה.
נכון שבדרך היתה סצינת טבח קצרה בדובדבנים, למרות שבאמת לא היו לי דיעות קדומות לגביהם, למעט העובדה שהם כבר קצת קשישים וסופם היה קרוב ממילא.
לסיים את החיים יחד עם שוקולד ובלונדיניות, זה לא בהכרח דבר רע.
לפחות לדובדבנים.
בלונדיניות עם שוקולד ודובדבנים
100 גר׳ חמאה רכה
1 כוס סוכר חום בהיר
1 ביצה
1/2 כפית תמצית וניל
1/4 כפית מלח
1 כוס קמח
1/2 כוס דובדבנים מגולענים וחתוכים
1/4 כוס שוקולד צ׳יפס (אני בעד 60%)
מחממים תנור ל-180 מעלות
מקציפים יחד את החמאה והסוכר, עד שהתערובת בהירה, ותפוחה.
מוסיפים את הביצה ותמצית הוניל וממשיכים להקציף עוד דקה.
בעזרת כף עץ בוחשים פנימה את הקמח והמלח, עד שהתערובת אחידה.
מוסיפים את הדובדבנים והשוקולד צ׳יפס ומערבבים בעדינות (אחרת כל התערובת תהפוך ורדרדה ממיץ דובדבנים) לפיזור אחיד.
מעבירים לתבנית משומנת ומשטחים בעזרת מרית.
אופים כ-25 דקות, עד שהעוגה יציבה אך עדיין רוטטת מעט.
מניחים לעוגה להצטנן לחלוטין ואז חותכים למרובעים קטנטנים ואסקפיסטים.
בחום הזה כדאי לשמור במקרר.
ורגע אחד רציני אחרי המתכון, כי אי אפשר באמת להתעלם, בטח לא כשהתקפי חרדה מרחפים מעלי רוב היום.
אני לא יודעת אם אתם באמת ממשיכים לקרוא אותי אחרי המתכון (תזכורת לעצמי: מתכון תמיד בסוף), אני מקווה שקרוב היום שיהיה פה מקום לכולם, שנוכל לשאת שונות, שנוכל לשאת שכנות. אני מקווה שעד שיבוא היום הזה, לא נאבד את עצמינו ואת צלמינו. אני מקווה שהקולות שצורחים שנאה עכשיו מכל פינה יתנקו מאיתנו ויאפשרו לנו סוף סוף לבנות פה בית אמיתי, כזה שלא עולה באש כל שנתיים. אני מקווה להיות אופטימית.
אל תהיו מהרוב ששותק, גם אם אתם עובדים כל היום, ולומדים, ויש לכם שלושה ילדים קטנים, ואתם לא תמיד עומדים בקצב.
הצעות אופרטיביות יתקבלו בשמחה.
אז יש פה צילומים, שקורים על הדרך ובין לבין.
