 |
| תנומה לגיטימית. אלברובלו - פוליה. |
יש לי נטיה קלה לאימפולסיביות.
פתאום נכנסת לי יתושה לראש ואי אפשר להזיז אותי ממנה.
כך קרה עם פוליה.
שיטוטי אינטרנט הפגישו אותי עם כמה תמונות (כן, היתה מעורבת פסטה בעניין) שיכלו לי, ומכאן הדרך לנתיב מזרחה היתה קצרה מאד.
 |
| Trulli life |
פוליה
פוליה (Puglia) - העקב של מגף, דומה קצת לישראל על סטרואידים + בתי גמדים חמודים. מישורים עצומים של כרמי זיתים וענבים, לכל כיוון שתסתכלו, משובצים בבתי ה-Trullo העתיקים ומחודדי הכיפה.
פוליה היא המחוז שמייצר את כמות שמן הזית הגדולה ביותר באיטליה, וכל מה שתאכלו כאן משופע בו. יחד עם זאת המטבח פה, הוא מה שנקרא Cucina Povera - מטבח עניים, שזה בערך האוכל הכי טעים שאתם יכולים לדמיין ועוד קצת.
 |
| Trullo Breakfast |
יעד הלינה הנבחר שלנו, לבקשת הבכור שהיה שותף פעיל בתכנונים, היה בית טרולו שכזה, בסנטה לוצ׳יה שליד העיר החביבה בהחלט, מונופולי.
 |
| שיא עונת הפטריות. רכשתי במו ידי. |
אמנם אנחנו כבר עתירי נסיון ב-AirBNB, אבל משפחה חביבה כזו טרם פגשנו. מארי-אנטואנט, בעלת הטרולו, קיבלה את פנינו יחד עם אמה ובתה. השולחן היה עמוס עוגות מאפה ידיה, פירות מהבוסתן המשפחתי וטוסטים קטנים שעליהם עגבניות טבולות בשמן זית ואורגנו - כיבוד אופייני לאיזור, שהילדים התעקשו להכין לארוחות הבוקר בהמשך.
לצערנו נאלצנו לעזוב את המשפחה המקסימה הזו אחרי שני לילות, עקב בעיות חשמל ומים מחרבות חופשה. לזכותם יאמר, שהם עשו ככל יכולתם לתקן וקיבלו בהבנה את עזיבתנו.
אבל הכל לטובה. את שלושת הלילות הבאים, בילינו בטרולו יפיפה פי כמה, והכי חשוב בתחילת נובמבר - מחומם!
לפוליה הגענו בכלל בגלל בארי (Bari). שאינה מכלילות החן או היופי, ורחובותיה העתיקים, מזכירים את אלו של כל עיר דרום איטלקית אחרת, בכביסה המתנופפת שלהם. אבל בבארי, יש רחוב אחד, שחייבים לבקר בו.
סימטת הפסטה נמצאת ממש מול המצודה העתיקה, שני צעדים ימינה מהגלידריה המצוינת Gelateria Gentile (וזה הכי לגיטימי להאכיל 3 ילדים גלידה לארוחת בוקר), על גלידת השקדים הנהדרת שלהם.
שם, מתחת לקשתות ולפתחי המטבחים שלהן, יושבות הנונות בין הנכדים, ופותחות (חותכות? מרדדות? מוזמנים לעזור לי כאן) אורקייטה בעזרת סכין, ליבוש ברחוב על גבי רשתות.
אם אתם מתפתים (כמונו) לרכוש מהגברות החביבות האלו, שימו לב (בשונה מאיתנו) שבפסטה הזו כדאי להשתמש מייד, ולא לנסות לאפסן אותה במזוודות עד ארץ הקודש. פסטה עם עובש זה מבאס.
אם אתם משפחה עמוסת ילדים, או זוג, או שלישיה, ושוטטתם חסרי מטרה בבארי יום שלם, כי הקדמתם מדי לסמטת הפסטה (כשקר מדי הדלתות נשארות סגורות) ואיחרתם לשוק הדגים. תוכלו לפחות להתנחם במסעדה מקסימה שמגישה מבחר מיוחד וטעים של מנות פסטה מקומיות (איך אתם עם אורקייטה מבצק חצילים או חומוס?), לצד חצי מנה פסטה פומודורו לכל ילד.
Terranima ב- Via Nicolo Putignani 213. שווה להרחיק בשבילה כמה דקות של הליכה מהעיר העתיקה.
 |
| Salumeria בבארי |
 |
| Pasticciotto - מאפה מקומי, ממולא קרם וניל ודובדבני אמרנה |
השיאים של פוליה נמצאים בערים הלבנות.
לא הספקנו, לצערנו לבקר בכולן (חייבים לחזור).
הן הקסימו אותנו במבוכי הסמטאות שלהן ובפרטים בקטנים שנגלו בכל פעם מעבר לפינה.
ביקרנו ב-Loccorotondo העגולה, שממנה ניתן להשקיף על כל עמק Val d'Itria משובץ הטרולי.
 |
| פבלו? |
ב-Cisternino החרדנו את השלווה של מנוחת הצהריים, בריצה נמרצת בככר ובין הסמטאות. וגם בדקנו את הטרנד המקומי של הקצביות שהן גם מסעדות. במצ׳ריות המקומיות תוכלו לבחור ישירות מהויטרינה של הקצב, מה יצלה עבורכם לארוחת צהריים - מלבד סטייקים ונקניקיות טובות, תוכלו למצוא גלילים של פרשוטו או בשר פרוס דק, גבינות ועלים ירוקים בהרכבים שונים שגם הם יעלו על הגריל. כל זה, לצד תפוחי אדמה, צ׳יקוריה (עלים ירוקים צלויים) ויין מקומי, יסדר אתכם לא רע. אני לא ממליצה על הספציפי שאנחנו אכלנו בו, כי השירות בו היה כל כך מגוחך, עד שהוצאנו בעצמינו כוסות יין מהארון. אבל יש שם מבחר לא רע של אפשרויות אחרות.
 |
| גם בלאברובלו יש גלידה מצוינת |
באלברובלו תמצאו את ריכוז התיירים והמוסדות התיירותיים הכי גדול באיזור (כלומר רחוב קטן + 3 סמטאות), יחד עם מקבץ בתי Trulli צפוף וחינני.
המקומיים, דרך אגב, חושבים שאלברובלו ממוסחרת (מה שנכון, בקנה מידה של איזור דל תיירות) לגמרי וימליצו על מונופולי כיעד עדיף ואמיתי יותר.
 |
| מונופולי |
אז מונופולי, על הנמל הקטן שלה, הפכה לעיר המחוז שלנו לחמישה ימים.
מישהו, איפשהו, הבטיח שולי אוייסטרים שמפצחים אותם על הרציף לפי בקשה.
אנחנו לא מצאנו אותם. מצד שני גם חיפשנו את השוק ביום הלא נכון, אז יצאנו קצת קלולסים.
במונופולי פגשנו את הסייסטה האיטלקית בשיאה.
כשכפר קטן מתרוקן בשעות הצהריים, זה איכשהו נראה סביר.
אבל כשהכיכר המרכזית, של עיר משמעותית יחסית בגודלה, הופכת דוממת לחלוטין באמצע היום, זה כבר מעלה חיוך. וגם מאפשר לשני הורים לשבת, בזמן ששלושה ילדים מקיפים את המזרקה בריצה שוב ושוב, ועוד פעם אחת.
הטיול הזה היה ברובו כזה של מבוגרים. לא הכנסנו פארקי שעשועים ומוזיאוני ילדים ללו״ז - בעיקר כי לא בא לנו, וגם כי החלטנו שגלידה ופיצה על בסיס יום יומי זה בידור מספק.
אבל פה ושם זכרנו את חובתנו ההורית ואת העובדה שרחובות, מקסימים ככל שיהיו, נוטים לשעמם אותם לפעמים.
ב- Castellana Grotte, הצעדנו אותם 3 ק״מ מתחת לאדמה, כדי לראות את אחת ממערות הנטיפים היפות בעולם ובתמורה הם נשלחו לשלוש שעות של התנדנדות בין העצים ב- Indiana Park הסמוך.
מתקרבים לסיום.
את השעות האחרונות שלנו בפוליה, בילינו ב- Polignano A Mare.
השמש כבר כמעט שקעה. הרחובות היו כרגיל ריקים, החוף עטור הגשר המקומי המפורסם היה מרטיב רגליים כראוי, והדייגים תפסו את מקומם על קצה המצוק.
והכי חשוב - מצאנו אוייסטרים.
פוליה רחוקה למדי מרומא, משם יצאה הטיסה שלנו הביתה, מה שהביא לכך שהפרק האחרון בטיול (ותיכף גם הסיפור המובטח על ענייני אזורי נוחות) מתרחש באברוצו.
חווה.
עם חיות. המון חיות.
משפחה מארחת, עם ילדים משלה ואמא רוכבת סוסים שאופה ומבשלת.
נשמע מעולה, לא?
לפעמים כשנוסעים רחוק, זה מזכיר לנו דברים שידענו כבר מזמן.
ולא כל דבר מתאים לנו.
כשאני אומרת ״לנו״, אני מתכוונת למבוגרים שבחבורה.
כי הילדים מבחינתם, היו מוכנים לעבור לגור עם קרלו וקלאודיה על ארבעת בניהם בריאי הגוף, עשרת הכלבלבים, ארבעת החזירים, חמשת הסוסים ואינספור התרנגולות, עיזים, כבשים, אווזים וחמורים שלהם.
אנחנו, סוציומטים שכמונו, קצת פחות מתלהבים מלישון דלת מול דלת חדר המתבגרים הביתי, או מהמבוכה בלבקש קצת חלב כל ערב בזמן שהם צופים בטלויזיה.
אבל זה אנחנו. הם היו מארחים נפלאים.
Parco Nazionale D'Abruzzo Lazio e Molise הוא מקום יפייפה. בפרט אם תכננתם היטב והגעתם יחד עם הסתיו מצהיב ומאדים העלים.
לא הספקנו הרבה; טיילנו בוקר אחד בשמורה (לפחות עד שנרטבו הנעליים ונקרעו המכנסיים), האכלנו את הסוסים בתפוחים, ליטפנו כלבלבים שאך נולדו, אכלנו ביצים טריות מהלול, טעמנו סטייק צלוי על אש האח הפתוחה (ממטעמי אברוצו) וצלעות כבש מקומיות.
וזהו.
לא רע.
ושוב המלצות בקטנה:
גלידריה מצויינת עם אוסף מגדלורים ראוי לשמו באלברובלו:
Gelateria Arte Fredda, Largo martellotta, 47
מסעדה רשמית למראה, אך עם עליצות מתפרצת למראה אנשים קטנים - במונופולי -
La Locanda, Piazza Garibaldi 27, Monopoli
פירות ים ודגים מעולים ממש.
Pescaria
משהו בין דוכן למסעדה.
מבחר מרגש של צדפות, פירות יום ושאר פינוקים באווירה צעירה ועדכנית באופן מפתיע.
הילדים הסתכלו עלינו בשאט נפש, לוגמים אוייסטרים.
Via Roma 29, Polignano a Mare
גלידרייה מעולה ב-Pescara, שלא עשינו בה כלום חוץ מלאכול גלידה בהמלצת אופיר קדרון המדהימה, שגרמה לי להתבאס קשות שאין לנו עוד שבועיים לפחות באיטליה - תציצו
באינסטגרם שלה לעוד קצת טעמים מאברוצו
Riverano Gelato
Via Venezia14, Pescara
וחייבת להמליץ בחום רב על ה
טרולו המהמם של קלאודיה וסרג׳יו
אמנם מצאנו אותם ב-Airbnb, אבל מפאת הבלגן הכללי שהיה כרוך בלארוז באמצע הלילה וכו׳, המפגש איתם היה כבר ישיר. לכן אנחנו לא יכולים לשבח אותם בטרוף באתר.
טרולו שעבר שיחזור קפדני ע״י צמד האדריכלים הצעירים והמקסימים האלו, עם חצר ענקית עטורת סוכות גפנים. שווה ביותר!
פיספסתם את החלק הראשון?
הנה הוא כאן
וכדי שלא תפספסו, אפשר להרשם לקבלת עדכונים ממני, שם בצד ימין למעלה.
