רוטולו = לזניה מגולגלת

בעזרת הבלוג הזה, אני לאט לאט מזהה קווים מנחים בחיי המטבח שלי.
גילגול בצקים מתחיל להתמקם כמוטיב מרכזי.
כי בסופו של דבר, מה יותר פשוט מלקחת כמה דברים טעימים, לגלגל אותם בתוך בצק ולזרוק לתנור?
אין דבר כזה.

אז כבר גילגלנו בצק שמרים, בצק פריך ובצק בורקס.
הגיע הזמן לגלגל פסטה.

אי אז, לפני כמעט שנה, כשהבלוג רק נולד, היה כאן מתכון ללזניה חופשיה. אז גם המתכון הזה שייך לאותה משפחה.
בכלל, מי שעוקב אחרי כבר למד בודאי לזהות, שאני מתחברת למתכונים פתוחים. כאלה שאפשר להחליף בהם את הגבינה, או את הירק בלי שהכל יקרוס.

קצת כי אני אוהבת לאלתר, הרבה כי אני נוטה לקרוא מתכונים פעם אחת ולבצע מהזיכרון (לא מומלץ) וגם כי אני גרה בסוג של פריפריה.

ואז לא פעם אני מוצאת את עצמי עמוסת פנטזיות על גבינות בשלות, עגבניות מפוספסות ופירות אדומים, עומדת חסרת אונים מול מקרר הצרכניה המקומית שמכיל, במקרה הטוב, מתחזה לפרמזן וסלסלת תותים עייפים.

לא בדיוק החומרים מהם עשויים החלומות של בשלנית וצלמת.

אבל בהחלט החומרים בהם משתמשת, בסופו של דבר, אשה די עסוקה ובעלת אי אלו ילדים.

אז המתכון הזה הוא בעצם עיקרון - תמלאו במה שטעים לכם, או במה שמצאתם בצרכניה השכונתית. ואם אתם במקרה שוכנים ליד איזו מעדניה שווה, תרימו איזה רוטולו מושקע אחד לחיי.

את המתכון לפסטה עצמה תמצאו, כאמור, כאן.
תרדדו עד לעובי 7, זה בהחלט מספיק.

ברוטולו שלי היו הפעם עגבניות וקישואים צלויים וגבינת פטה כבשים.

אז מה היה לנו?
500 גר׳ בצק לפסטה
6-7 קישואים קטנים פרוסים דק
3 עגבניות חצויות ופרוסות
מעט שמן זית
מלח גס
פלפל שחור
250 גר׳ פטה כבשים מפוררת

לרוטב:
3 עגבניות טריות
1/2 כפית סוכר
1/4 כוס מים
1 כף שמן זית
מלח ופלפל
פרמזן מגורד לפיזור

מחממים תנור ל-180 מעלות

על תבנית מרופדת בנייר אפיה מפזרים את פרוסות הקישואים והעגבניות, מזלפים עליהן מעט שמן זית ומתבלים במלח ופלפל שחור.

צולים בחלק העליון של התנור כ-20 דקות.

מחלקים את בצק הפסטה לשלושה חלקים. מרדדים כל עלה לעובי 7 במכונת הפסטה (אפשר גם במערוך).

פורסים עלה של פסטה על משטח מקומח מאד (שימו לב לדבריה של בעלת נסיון, אם המשטח לא יהיה מקומח היטב כל העסק ידבק לכם וזה לא יגמר טוב), ומסדרים עליו בטור עורפי את הקישואים והעגבניות הצלויים וגבינת הפטה.

מגלגלים לנחש ארוך וחותכים לפיסות ברוחב של כ-4 ס״מ.

מסדרים את גלילי הפסטה בעמידה צפופה בתבנית משומנת במעט שמן זית.

מכינים את הרוטב:

טוחנים את העגבניות במעבד מזון (אפשר לחלוט ולקלוף אותן לפני כן אם רוצים. כיוון שזעקו סביבי ילדים רעבים, לא טרחתי - עמכם הסליחה).

מערבבים עם שאר מרכיבי הרוטב ושופכים מעל גלילי הפסטה.

מפזרים מעל פרמזן ומעבירים לתנור ל-30 דקות לפחות. כשהפרמזן תהיה שזופה יפה תדעו שמוכן.

Tweet

חלת פלפלים ובזיליקום

יצא סוף שבוע של ירוק ואדום.
בכלל בלי לתאם מראש.
ככה יצא.

גם בחוץ וגם בפנים.

בחוץ היו הדברים שאני לא שולטת בהם: הכלניות שפורחות בשטף אדום שכובש מרבדים ירוקים וזמניים, וצנצנת של סלסת פלפלים שהגיעה אל סף דלתי (תיכף פירוט בעניין הזה).

בפנים אני הרשיתי.
הרשיתי לכמה צבעים עזים להתגנב פנימה, להשתחרר שם ולהשתולל.
״אבולוציה״ אמר לי אתמול מישהו, ״ככה קוראים לזה״. ״ולפעמים צריך לזרז אותה, כדי שלא נמות״.

אז נשארתי במקום לא צפוי אפילו ששני בצקי שמרים חיכו לי כבר שאחזור.
מסתבר שלפעמים אפשר לסטות ממסלולים מתוכננים, בלי לאבד בצקי שמרים.
לפעמים זה אפילו רצוי.

סלסת הפלפלים האדומים של טרס-פזוס הגיעה בגודי-בג המפנקת שנוחתת כאן מדי חודש בחודשו (פינוקים קולינאריים בהפתעה זה דבר שאני לא עומדת בפניו).
מאד התחשק לי לקפל אותה בתוך בצק.
אז הכנתי בצק של חלה.

בעצם הכנתי שניים, שיהיה.

אחד לחלה בהירה וצחה, לאלו שטרם העפילו לגיל ההתנסות.
ואחד לחלה שחומה וממולאת לאלו שכבר רכשו חיך מורכב יותר.

אחר כך הן נסעו איתנו לטייל. כי באופן שלא מתיישר איתנו בכלל, החלטנו לצאת לצוד כלניות בארועי ׳דרום-אדום׳. מזל שגייסנו את אחי יודע הדרך ומשפחתו האהובה, שלקחו אותנו לפינת קסם נטולת המונים, אי שם בשדות עוטף עזה (אל תשאלו אותי איך מגיעים לשם שוב, אין לי הרבה מושג). אז היינו, כמעט רק אנחנו והכלניות והאושר של ילדים שטובעים בשדות עשב.

ועכשיו מתכון

חלת פלפלים ובזיליקום

כל המרכיבים:

250 גר׳ קמח לבן
250 גר׳ קמח מלא
1/2 כף שמרים יבשים
1 כף סוכר
1 ביצה
2 כפות שמן זית
350 מ״ל מים פושרים
1/2 כף מלח

למילוי:
1/2 צנצנת סלסת פלפלים אדומים
חופן עלי בזיליקום
ביצה טרופה למריחה.

כל ההוראות:

בקערת מיקסר עם וו לישה מערבבים את הקמח עם השמרים והסוכר, מוסיפים את הביצה ושמן הזית ולאחר שהם נטמעים מוזגים בהדרגה את המים תוך כדי לישה.
המטרה היא להגיע לבצק רטוב ודביק יחסית.
לשים את הבצק כ-10 דקות, מוסיפים את המלח ולשים כ-5 דקות נוספות.

מכסים את הקערה בניילון נצמד ומניחים לתפיחה של שעתיים לפחות - הבצק צריך להכפיל את נפחו.

לאחר שהבצק תפח, בעזרת האגרוף, מוציאים ממנו את האוויר ומעבירים אותו למשטח מקומח.

מחלקים את את הבצק ל-3 חלקים.

בעזרת מערוך, מרדדים כל חלק למלבן צר בעובי של כ-3 מ״מ.

מורחים על הבצק את סלסת הפלפלים ומפזרים עלי בזיליקום.

מגלגלים את מלבן הבצק לנחש ארוך וחוזרים על הפעולה עם שני חלקי הבצק הנותרים.

קולעים את שלושת נחשי הבצק לצמה ומניחים לתפיחה נוספת, בת כחצי שעה, על תבנית מרופדת בנייר אפיה.

 מחממים תנור ל-200 מעלות.

מורחים את החלה בביצה הטרופה ואופים כ-30 דק׳, עד שפני החלה שחומים היטב.

מניחים לצינון ומכינים את החמאה.

ולמרות שחלה זה מתכון שמתאים לקצהו העליון של השבוע, הרשיתי לעצמי דוקא לפתוח איתו שבוע חדש. כי אפשר להתפנק עם חלות בימי חול וכי יציאות קטנות מהקופסה מאפשרות לגדולות לבוא.
שיהיה לכם שבוע מעולה!

Tweet

עוגת יוגורט, לימון ותותים לא מושלמת

בזמן האחרון אני מאד עסוקה באיך דברים נראים.

זה כנראה לא לגמרי חדש, כי בכל זאת תחום העיסוק המקצועי שלי נע מאז ומתמיד בתחומים השונים של הנראות.
אבל איכשהו, בזמן האחרון זה טורד אותי יותר.

איך אני נראית? איך הבית שלי נראה? איך הצילומים שלי נראים? המתוכננים והמזדמנים.
איך האוכל שלי נראה? המצטלם וגם זה שנשמר בפרטיות הארוחות שלי.
איך אני רוצה שהכל יראה? ואיך גורמים להכל להיראות אחרת ממה שיש עכשיו? (ע״ע ערימות של צעצועי פלסטיק טורדניים בסלון וילדים שהם כנראה עצי שלכת של בלגן).



ומה קורה כשדברים לא נופלים לקטגוריית ה״מושלם״ הרווחת בכל פינה?

אז מתחילים להשתרג בתוך נימי הנפש, סדקים קטנים של חוסר שביעות רצון, של ספק, של תהיה.
כי אם הכל סביבי רחוק מיילים על מיילים ממושלם, מה זה אומר עלי?
והכי אני רוצה להגיד שכלום.
אבל אני לא באמת כזו חזקה.

 ואז יש שיגידו ״אבל בעצם אצלך הכל נראה כל כך מושלם״.
כן.
במסגרת הקטנטנה שאני תוחמת מתוך החיים הגדולים בעזרת המצלמה, אני לרגע שולטת על כל הפירורים, העלים והטיפות. לרגע הכל נתון רק לשיקול דעתי ולבחירותי. לרגע הכל קורה כפי שאני רוצה, מתי שאני רוצה והיכן שאני רוצה.

רגע שהוא כולו ובלבדו שלי.

אגף אחד בי רוצה שכל הרגעים יהיו כאלה.
אבל יתרתי יודעת שזה לא באמת כיף.

אז אפיתי הפעם עוגה לא מושלמת.
קצת פרומה בקצוות.
היא לא כלילת היופי, היא לא וירטואוזיה קונדיטואית, היא פשוטה לגמרי.

היא טעימה.
היא גם התחילה לרכוש לה מעריצים פה ושם.
אבל לקח לי זמן להבין שגם היא רוצה ויכולה להצטלם, אפילו שהיא בכלל לא מושלמת.
ועוד יותר הבנתי שהיא לימדה אותי משהו על עניין הנראות הזה.
משהו שידעתי כבר מזמן, אבל נשכח ממני קצת לאחרונה.

עוגת יוגורט, לימון ותותים לא מושלמת

מתאים לתבנית עגולה 24

1 כוס קמח

2 כפיות אבקת אפיה

מעט מלח

100 גר׳ חמאה רכה

1 כוס סוכר

קליפה מגורדת ומיץ מלימון אחד

2 ביצים

3/4  כוס יוגורט (רצוי שמן יחסית כמו כבשים)

1/2 כוס שקדים טחונים

1 סלסלה תותים פרוסים או חתוכים לקוביות

סוכר חום בהיר לפיזור

מחממים תנור ל-180 מעלות

מערבבים יחד  - קמח, שקדים טחונים אבקת אפיה ומלח.

מקציפים את החמאה עם הסוכר עד שהתערובת בהירה ותפוחה. מוסיפים את הביצים אחת בכל פעם תוך כדי הקצפה.

מוסיפים את המיץ וקליפת הלימון.

מורידים מהירות ומוסיפים לסירוגין את תערובת הקמח והיוגורט.

בתבנית משומנת ומפודרת בסוכר שמים חצי מכמות הבלילה, מפזרים מעל את התותים ואז שמים את החצי השני ומיישרים בעזרת מרית.

מפזרים למעלה סוכר חום.

אופים כ-45 דקות, עד שהעוגה שחומה.

מומלץ לקרר כמה שעות טובות במקרר לפני ההגשה.

Tweet

מאפה ביצים קליל

להתחייב זה לא דבר פשוט.
לעשות בחירה אחת ולהיצמד אליה לאורך זמן או להחליט ללכת בדרך אחת ולא באחרת.

האם באמת המשקפיים האלו, הן יהיו מרכז הפנים שלי בשנתיים-שלוש הקרובות? האם כאן אני רוצה לגור? השולחן הזה? אנחנו סבבה ביחד? יוגורט לארוחת בוקר? המקצוע שלמדתי בגיל עשרים וקצת?
ואם ביום שני לא בא לי?

אותו דבר עם מתכונים - אני אוהבת את אלו שמתגמשים איתי. שמאפשרים לגוון, להחליף, לשנות דיעה.
לא תמיד חייבים להתחייב.

אז מה קורה כשאופים ביצים? דברים נפלאים וארוחות בוקר מענגות. או בראנץ׳ אם אתם רוצים לאכול קצת יותר מאוחר ובסטייל.
הכיף ב(אי) המתכון הזה הוא שהוא לגמרי פתוח לדיעות משתנות.
מה שטעים לכם, מה שיש במקרר או פינוקים שרכשתם במעדניה המקומית (אם לעומתי, הפריפריאלית, יש לכם אחת כזו בהישג יד) - העיקר שתפתחו על כל העסק ביצה.

ומה עושים?

מחממים תנור ל-180 מעלות.

בכלים אישיים חסיני חום מערבבים דברים שאוהבים: למשל תרד טורקי טרי מהשדה, שמנת לבישול ועגבניות שרי. מעליהם פותחים ביצה, מפזרים פרמזן מגורר ופטרוזיליה קצוצה ומתבלים במלח גס ופלפל שחור טחון טרי.

אופים יחדיו 10 דק׳ עד שהכל רותח ומבעבע.
לא נותנים לעסק להצטנן יותר מדי ואוכלים.
בכפית.

Tweet

עוגיות גרעינים, שוקולד צ׳יפס ומלח גס

כשקוראים בלוגים של אחרים נדמה שההשראה תמיד שם, שהזמן הוא אינסופי ושהכל יוצא טעים, מעוצב ופוטוגני.

אז אני כאן כדי לספר שזה נכון.

טוב, לא.

כי ברוב הזמנים וברוב המקומות, גם חייה של בלוגרית הם רגילים למדי. 

המטבח די מבולגן, הכביסה ממשיכה לרדוף אחרי הזנב של עצמה (וגם הכלבלבה שהצטרפה למשפחה זה מכבר והוציאה הכל מאיזון לרגע) והעבודה - זו שמפרנסת גם את הגוף ולא רק את הנשמה, פשוט נמצאת שם גם בימים שהם לא מסוג #ilovemyjob, תרועות וצלצולים.

ואז כל מה שמתחשק זה רק דברים מוכרים. נעימים. שקטים.

כאלה שמלקטים ומארגנים את המחשבות הפנימיות.

כאלה שמרגיעים תאוות פחמימות קלה של חורף.

 אז הפעם מתכון כזה רגיל רגיל. של אנשים רגילים ושל בית. של קופסת עוגיות מנחמת שמונחת במטבח, עבור אלו שנודדים אליו מדי פעם ועבור אלו שנמצאים בו רוב הזמן.

 אבל עם פיתול קטן.
כי בכל זאת צריך שיהיה מעניין וכדי שתהיה לכם סיבה לבוא.

 עוגיות גרעינים, שוקולד צ׳יפס ומלח גס (כ-45 עוגיות)

1 חב׳ חמאה רכה (200 גר׳)
3/4 כוס סוכר לבן
3/4 כוס סוכר דמררה, או חום
2 ביצים
1 כפית תמצית וניל
1/4 2 כוסות קמח
1 כפית סודה לשתיה
1 כפית מלח גס
1/2 כוס גרעיני חמניה
1/2 כוס גרעיני דלעת
1 כוס שוקולד צ׳יפס (רצוי 60% מוצקי קקאו)

מחממים תנור ל-180 מעלות צלזיוס.

בעזרת מיקסר עם וו בלון, במהירות גבוהה, מקציפים את החמאה והסוכר עד שהתערובת תפוחה ואוורירית. מוסיפים את הביצים ותמצית הוניל וממשיכים להקציף.

מנמיכים את המהירות של המיקסר ומוסיפים את שאר החומרים לפי הסדר.

על תבנית מרופדת בנייר אפיה, מסדרים בעזרת שתי כפות כדורים חסרי צורה בגודל של כאגוז מלך.

חשוב להקפיד לרווח בין העוגיות, כי הן מתפשטות באפיה.

אופים כ-10 דקות, עד לגוון זהוב עדין - בזמן אפיית העוגיות האלו אני לא מתרחקת מהתנור, כי אם הן נאפות יותר מדי הן הופכות יבשות ומרירות.

Tweet