בזמן האחרון אני מאד עסוקה באיך דברים נראים.
זה כנראה לא לגמרי חדש, כי בכל זאת תחום העיסוק המקצועי שלי נע מאז ומתמיד בתחומים השונים של הנראות.
אבל איכשהו, בזמן האחרון זה טורד אותי יותר.
איך אני נראית? איך הבית שלי נראה? איך הצילומים שלי נראים? המתוכננים והמזדמנים.
איך האוכל שלי נראה? המצטלם וגם זה שנשמר בפרטיות הארוחות שלי.
איך אני רוצה שהכל יראה? ואיך גורמים להכל להיראות אחרת ממה שיש עכשיו? (ע״ע ערימות של צעצועי פלסטיק טורדניים בסלון וילדים שהם כנראה עצי שלכת של בלגן).
ומה קורה כשדברים לא נופלים לקטגוריית ה״מושלם״ הרווחת בכל פינה?
אז מתחילים להשתרג בתוך נימי הנפש, סדקים קטנים של חוסר שביעות רצון, של ספק, של תהיה.
כי אם הכל סביבי רחוק מיילים על מיילים ממושלם, מה זה אומר עלי?
והכי אני רוצה להגיד שכלום.
אבל אני לא באמת כזו חזקה.
ואז יש שיגידו ״אבל בעצם אצלך הכל נראה כל כך מושלם״.
כן.
במסגרת הקטנטנה שאני תוחמת מתוך החיים הגדולים בעזרת המצלמה, אני לרגע שולטת על כל הפירורים, העלים והטיפות. לרגע הכל נתון רק לשיקול דעתי ולבחירותי. לרגע הכל קורה כפי שאני רוצה, מתי שאני רוצה והיכן שאני רוצה.
רגע שהוא כולו ובלבדו שלי.
אגף אחד בי רוצה שכל הרגעים יהיו כאלה.
אבל יתרתי יודעת שזה לא באמת כיף.
אז אפיתי הפעם עוגה לא מושלמת.
קצת פרומה בקצוות.
היא לא כלילת היופי, היא לא וירטואוזיה קונדיטואית, היא פשוטה לגמרי.
היא טעימה.
היא גם התחילה לרכוש לה מעריצים פה ושם.
אבל לקח לי זמן להבין שגם היא רוצה ויכולה להצטלם, אפילו שהיא בכלל לא מושלמת.
ועוד יותר הבנתי שהיא לימדה אותי משהו על עניין הנראות הזה.
משהו שידעתי כבר מזמן, אבל נשכח ממני קצת לאחרונה.
אבל איכשהו, בזמן האחרון זה טורד אותי יותר.
איך האוכל שלי נראה? המצטלם וגם זה שנשמר בפרטיות הארוחות שלי.
איך אני רוצה שהכל יראה? ואיך גורמים להכל להיראות אחרת ממה שיש עכשיו? (ע״ע ערימות של צעצועי פלסטיק טורדניים בסלון וילדים שהם כנראה עצי שלכת של בלגן).
ומה קורה כשדברים לא נופלים לקטגוריית ה״מושלם״ הרווחת בכל פינה?
אז מתחילים להשתרג בתוך נימי הנפש, סדקים קטנים של חוסר שביעות רצון, של ספק, של תהיה.
כי אם הכל סביבי רחוק מיילים על מיילים ממושלם, מה זה אומר עלי?
והכי אני רוצה להגיד שכלום.
אבל אני לא באמת כזו חזקה.
כן.
במסגרת הקטנטנה שאני תוחמת מתוך החיים הגדולים בעזרת המצלמה, אני לרגע שולטת על כל הפירורים, העלים והטיפות. לרגע הכל נתון רק לשיקול דעתי ולבחירותי. לרגע הכל קורה כפי שאני רוצה, מתי שאני רוצה והיכן שאני רוצה.
רגע שהוא כולו ובלבדו שלי.
אבל יתרתי יודעת שזה לא באמת כיף.
קצת פרומה בקצוות.
היא לא כלילת היופי, היא לא וירטואוזיה קונדיטואית, היא פשוטה לגמרי.
היא גם התחילה לרכוש לה מעריצים פה ושם.
אבל לקח לי זמן להבין שגם היא רוצה ויכולה להצטלם, אפילו שהיא בכלל לא מושלמת.
ועוד יותר הבנתי שהיא לימדה אותי משהו על עניין הנראות הזה.
משהו שידעתי כבר מזמן, אבל נשכח ממני קצת לאחרונה.
עוגת יוגורט, לימון ותותים לא מושלמת
מתאים לתבנית עגולה 24
1 כוס קמח
2 כפיות אבקת אפיה
מעט מלח
100 גר׳ חמאה רכה
1 כוס סוכר
קליפה מגורדת ומיץ מלימון אחד
2 ביצים
3/4 כוס יוגורט (רצוי שמן יחסית כמו כבשים)
1/2 כוס שקדים טחונים
1 סלסלה תותים פרוסים או חתוכים לקוביות
סוכר חום בהיר לפיזור
מחממים תנור ל-180 מעלות
מערבבים יחד - קמח, שקדים טחונים אבקת אפיה ומלח.
מקציפים את החמאה עם הסוכר עד שהתערובת בהירה ותפוחה. מוסיפים את הביצים אחת בכל פעם תוך כדי הקצפה.
מוסיפים את המיץ וקליפת הלימון.
מורידים מהירות ומוסיפים לסירוגין את תערובת הקמח והיוגורט.
בתבנית משומנת ומפודרת בסוכר שמים חצי מכמות הבלילה, מפזרים מעל את התותים ואז שמים את החצי השני ומיישרים בעזרת מרית.
מפזרים למעלה סוכר חום.
אופים כ-45 דקות, עד שהעוגה שחומה.
מומלץ לקרר כמה שעות טובות במקרר לפני ההגשה.
