מי שמכיר אותי יודע שאני לא שותה קפה.
בכלל.
האיש שאיתי הוא דווקא חובב קפה משמעותי.
שנינו אוכלים ארוחת בוקר, בדרך כלל. לא סטייה נדירה.
בשילוב גילוי הבלוג של מרתה הברלינאית מ-What Should I Eat For Breakfast Today, על שולחנות העץ המחוספס, ספלי הקפה והאור הרך שבו, הבנתי שנאלץ לבדוק את סצינת בתי הקפה בברלין. מסתבר שיש כזו.
הם בדרך כלל מאופיינים במיקום בשכונות אופנתיות, עיצוב נקי ורב עץ תעשייתי ממוחזר ומבחר בלנדים של קפה בקלייה עצמית.
אופיר דירג אותם.
אז בשונה מנסיעות אחרות בהן שכרנו דירה, הפעם לא בילינו את הבקרים בטיגון ביצים וזלילת קרואסונים במטבח הפרטי, אלא יצאנו לאכול בחוץ.
נתחיל מהסוף, שהוא בעצם גם ההתחלה.
The Barn - בית קפה קטן וחמוד באיזור Hackesche ברובע מיטה שמתגאה בבלנדים מקפה אתיופי (טוב, אני באמת לא הולכת להכנס לפרטים בנושאים שאני לא מבינה בהם). מציע מגוון חמוד של כריכים טובים (כולל אחד נפלא מלחם תמרים, עם גבינת ברי ונבטים) ומאפים. וקפה שלא זכה מהשותה לאף מילה טובה אחת. Sorry.
בוקר מספר שתיים הפתיע אותנו עם שוק איכרים על סף דלתנו.
אני מזמינה כזה אצלי בשכונה אם מישהו שומע - קטן, ידידותי ומחמם לב בבוקר קפוא.
יום שבת הוא היום של שווקי האוכל בברלין (כאמור, שווקי פשפשים בראשון), מטעמי קוצר זמן ובאופן חריג ומפתיע, חוסר רצון לבשל בנסיעה הזאת, לא ביקרנו אחרים. בפעם הבאה, האיטית יותר, נשקיע גם בהם זמן ואהבה.
אז ספונטניים שכמונו, אני אספתי טארט תפוחים ואגוזים ממשאית אחת ואופיר כריך דגים מלוחים מאחרת, אני עם מתוק, הוא עם מלוח, כרגיל.
קפה, תה, שולחן מקומי, כפור של בוקר - צריך יותר מזה?
תוך כדי כתיבה אני מבינה שבחרנו את המקומות בסדר עולה (לפחות בענייני הקפה) גם כרונולוגית. התחלנו מהפחות מוצלח וסיימנו אצל מצטיין הכתה.
מזל שלא הפוך.
זה היה יכול להיות קצת מאכזב.
Silo - חמוד אמיתי. נמצא בשכונת Friedrichshain (שתי נקודות אם תצליחו להגות את זה נכון) ומאובזר בבריסטה חביב ודובר אנגלית, תפריט עם אפיל טבעוני ושקשוקה מקומית. קסום במיוחד אחרי צעידה ברחובות רטובים ועטויי עלי שלכת.
אם אתם במקרה עוקבים אחרי ברלינאים באינסטגרם, תזהו את המקום לפי הספלים האדומים והבראוניז השחיתותי.
Bonanza Coffee Roasters - לחובבי קפה בלבד. כלומר מדירי שותי תה. כלומר ישבתי והסתכלתי על אופיר שותה קפה. נמצא ב- Prenzlauer Berg, ממש קרוב ל-Mauer Park. קפה טוב למביני עניין בשלל בלנדים, רואסטים או איך שתקראו לזה. אבל ממש רק קפה. אולי גם עוגיה.
מזל שהגענו לשם לקראת ערב.
Mogg & Melzer - זוכי קטגוריית הקפה המצטיין והמקום החמוד באופן כללי שפתח בחור אמריקאי שהתגעגע למעדניות ניו-יורק. אם תגיעו לשם לקראת צהריים תזכו לטעום תפריט דלי שנראה חמוד להפליא. אנחנו היינו שם בשלב הבייגלים של היום, שהיו פשוטים וטעימים. גם השרות ידידותי במיוחד.
מוטיב חוזר שיש לשים לב אליו הוא זה של המסעדות הנחבאות בתוך חצרות פנימיות או בניינים, גם את החבר׳ה האלה תמצאו רק בעזרת כיתוב קטן ליד הדלת הגדולה של מוזיאון The Kennedys.
יש להם גם דוכן בשווקי האוכל בחמישי וראשון ה- Markethall Neun שהזכרתי בפוסט הקודם.
מה, כבר לסכם?
היה טוב. היה קצר. הייתי רוצה להיות לאט יותר. אני אף פעם לא מצליחה.
הערה לעצמי - לארגן פעם חופשה של להיות. פשוט להיות באיזשהו מקום, בלי לרוץ, בלי להספיק הכל, אלא רק לעשות דילוג החוצה מהשגרה ולהשאר שם לזמן מה.
אולי צריך לנסוע יותר (יש ספונסרים לעניינים כאלה?).
בכלל.
האיש שאיתי הוא דווקא חובב קפה משמעותי.
שנינו אוכלים ארוחת בוקר, בדרך כלל. לא סטייה נדירה.
בשילוב גילוי הבלוג של מרתה הברלינאית מ-What Should I Eat For Breakfast Today, על שולחנות העץ המחוספס, ספלי הקפה והאור הרך שבו, הבנתי שנאלץ לבדוק את סצינת בתי הקפה בברלין. מסתבר שיש כזו.
הם בדרך כלל מאופיינים במיקום בשכונות אופנתיות, עיצוב נקי ורב עץ תעשייתי ממוחזר ומבחר בלנדים של קפה בקלייה עצמית.
אופיר דירג אותם.
 |
| קצת כבוד לשותי התה בבקשה |
אז בשונה מנסיעות אחרות בהן שכרנו דירה, הפעם לא בילינו את הבקרים בטיגון ביצים וזלילת קרואסונים במטבח הפרטי, אלא יצאנו לאכול בחוץ.
נתחיל מהסוף, שהוא בעצם גם ההתחלה.
The Barn - בית קפה קטן וחמוד באיזור Hackesche ברובע מיטה שמתגאה בבלנדים מקפה אתיופי (טוב, אני באמת לא הולכת להכנס לפרטים בנושאים שאני לא מבינה בהם). מציע מגוון חמוד של כריכים טובים (כולל אחד נפלא מלחם תמרים, עם גבינת ברי ונבטים) ומאפים. וקפה שלא זכה מהשותה לאף מילה טובה אחת. Sorry.
בוקר מספר שתיים הפתיע אותנו עם שוק איכרים על סף דלתנו.
אני מזמינה כזה אצלי בשכונה אם מישהו שומע - קטן, ידידותי ומחמם לב בבוקר קפוא.
יום שבת הוא היום של שווקי האוכל בברלין (כאמור, שווקי פשפשים בראשון), מטעמי קוצר זמן ובאופן חריג ומפתיע, חוסר רצון לבשל בנסיעה הזאת, לא ביקרנו אחרים. בפעם הבאה, האיטית יותר, נשקיע גם בהם זמן ואהבה.
אז ספונטניים שכמונו, אני אספתי טארט תפוחים ואגוזים ממשאית אחת ואופיר כריך דגים מלוחים מאחרת, אני עם מתוק, הוא עם מלוח, כרגיל.
קפה, תה, שולחן מקומי, כפור של בוקר - צריך יותר מזה?
 |
| אפילו הבאנו זקן מהבית |
מזל שלא הפוך.
זה היה יכול להיות קצת מאכזב.
Silo - חמוד אמיתי. נמצא בשכונת Friedrichshain (שתי נקודות אם תצליחו להגות את זה נכון) ומאובזר בבריסטה חביב ודובר אנגלית, תפריט עם אפיל טבעוני ושקשוקה מקומית. קסום במיוחד אחרי צעידה ברחובות רטובים ועטויי עלי שלכת.
 |
| סלפי? |
Bonanza Coffee Roasters - לחובבי קפה בלבד. כלומר מדירי שותי תה. כלומר ישבתי והסתכלתי על אופיר שותה קפה. נמצא ב- Prenzlauer Berg, ממש קרוב ל-Mauer Park. קפה טוב למביני עניין בשלל בלנדים, רואסטים או איך שתקראו לזה. אבל ממש רק קפה. אולי גם עוגיה.
מזל שהגענו לשם לקראת ערב.
Mogg & Melzer - זוכי קטגוריית הקפה המצטיין והמקום החמוד באופן כללי שפתח בחור אמריקאי שהתגעגע למעדניות ניו-יורק. אם תגיעו לשם לקראת צהריים תזכו לטעום תפריט דלי שנראה חמוד להפליא. אנחנו היינו שם בשלב הבייגלים של היום, שהיו פשוטים וטעימים. גם השרות ידידותי במיוחד.
מוטיב חוזר שיש לשים לב אליו הוא זה של המסעדות הנחבאות בתוך חצרות פנימיות או בניינים, גם את החבר׳ה האלה תמצאו רק בעזרת כיתוב קטן ליד הדלת הגדולה של מוזיאון The Kennedys.
יש להם גם דוכן בשווקי האוכל בחמישי וראשון ה- Markethall Neun שהזכרתי בפוסט הקודם.
היה טוב. היה קצר. הייתי רוצה להיות לאט יותר. אני אף פעם לא מצליחה.
הערה לעצמי - לארגן פעם חופשה של להיות. פשוט להיות באיזשהו מקום, בלי לרוץ, בלי להספיק הכל, אלא רק לעשות דילוג החוצה מהשגרה ולהשאר שם לזמן מה.
אולי צריך לנסוע יותר (יש ספונסרים לעניינים כאלה?).
אולי פשוט צריך ללמוד לחיות ככה.
