יום ראשון, 24 באוגוסט 2014

חייזרי מאפינס

זה השם שהוענק להם באינסטגרם.
אני זורמת.
הם התחילו מהבניצה של מתכוניישן, אבל אני אוהבת לשנות מתכונים והתחשק לי גם פלפלים.


האמת היא, שאני לא מבשלת המון בשבועות האחרונים.
הקיץ האבוד הזה, הקטנצ׳יק שמסכל כל נסיון שלי לגשת למטבח ב״אמא בוא אלי!״ וכמויות השוקולד המריר שאני צורכת על תקן פירות, השאירו את התנור שלי כבוי רוב הזמן (וזו כבר מטאפורה שלא נכנס לפרשנויות שלה בבקשה).


אבל היתה הזדמנות, וארוחה חגיגית, שהגיעה למרפסתנו בזכות היותינו בעליו החוקיים של ממ״ד תקני. אז נולדו מאפינס חייזרים עם פלפלים, גבינה גרוזינית וזעתר.
תצטרכו גם דפי פילו.
למה? ככה.




אז מתחילים:
יוולדו פה בערך 18 חייזרים.

קודם קולים פלפלים, 6 שמנמנים.
אפשר בתנור ואפשר על הגז, העיקר שבסופו של דבר הם יהיו קלופים ונקיים מגרעינים.


אחר כך מחממים תנור ל-180 מעלות ומכינים את הבלילה:

4 ביצים
150 גר׳ גבינה גרוזינית מפוררת
1 מיכל שמנת לבישול 10% שומן
עלים מ-3-4 ענפי זעתר טרי
מעט אגוז מוסקט
מלח ופלפל שחור גרוס

את כל אלו מעבדים יחד במעבד מזון לבלילה חלקה יחסית.

מחלקים בין שקעים של תבנית מאפינס, כ-2 כפות לשקע.

חכו! עוד לא אופים.


עכשיו הגענו לגלילות הפילו:

1 חב׳ עלי פילו
שמן זית - בערך חצי כוס
הפלפלים הקלויים מהמערכה הראשונה
100 גר׳ גבינת קשקבל חריפה מגוררת

עלי פילו מתייבשים מהר ולכן חשוב לעבוד איתם בזריזות ולכסות בניילון או במגבת את אלו מהם שממתינים בצד.

פורסים עלה פילו על משטח העבודה ומברישים אותו, בעזרת מברשת, בשמן זית. מניחים עליו עליו נוסף ושוב מברישים בשמן זית ועליהם מניחים אחד שלישי.

מסדרים כמה פרוסות של פלפל קלוי לרוחב החלק התחתון של ריבוע הפילו שלכם, מפזרים רבע מגבינת הקשקבל ומגלגלים.


חותכים את הגליל לרוחבו לפיסות באורך כ-5 ס״מ ונועצים כל שני גלילים, בעמידה בתוך שקע מאפינס.
חוזרים על כל העסק שוב עוד 3 פעמים.

מכניסים לתנור החם ואופים כ-20 דק׳, עד שעלי הפילו זהובים ובסיס המאפינס יציב.


הם חמודים החבר׳ה האלה.
וטעימים ממש.



תיכף אוגוסט תם לו.
תיכף תעלה ילדה אחת לכתה א׳.
תיכף יבוא ספטמבר ואולי סתיו יתקרב.
תיכף יבואו ימים טובים יותר.

יום ראשון, 3 באוגוסט 2014

שגרה (?), תרד וגבינות צאן

אני משכנעת את עצמי שצריך לשמור על שגרה מסוימת.
למרות שאני נעה על הציר שבין הרצון לשכב בתנוחה עוברית מתחת למיטה והצורך להקים בריקדה ולצעוק משהו איפהשהו (ולא מממשת אף אחד מהם), ברור לי שכוחי באסקפיזם.
כבר דיברנו על זה.

אני יכולה לספור על עשר אצבעותי, את מספר הפעמים שבהם התענגתי על רגעים במטבח, בחודש האחרון. הכל היה קצת בסיסי, מהיר, לא מפנק או מתפנק. רק לצאת ידי חובה, לענות על צורך.
אבל בא לי להחליף דיסקט. בא לי לחשוב על צלחות מלאות.
בא לי!

אז עכשיו בחיוך.
בצק פריך, בסיסי, חמאתי (מוצר בסיס ידוע), שאוהב לקבל לתוכו שלל מילויים.
כבר פגשתם גרסאות מתוקות שלו פה ו-פה.
הפעם במילוי של גבינות צאן ותרד בניחוח טימין.

לבצק:
180 גר׳ חמאה קרה חתוכה לקוביות
2 כוסות קמח
1/2 כפית מלח
1 ביצה
3 כפות מים קרים

במעבד מזון עם להב מתכת מעבדים את כל החומרים מלבד המים עד שמתקבלת תערובת פירורית.
מוסיפים את המים ומעבדים עוד מעט מאד, עד שהבצק מתאחד.
עוטפים בניילון נצמד ומצננים במקרר לפחות שעה.

על העיוורון
מחממים תנור ל-180 מעלות.

מוציאים את הבצק מהמקרר ומרדדים לעיגול או מלבן (תלוי בתבנית שלכם) בעובי של כ-חצי ס״מ.

מחוררים את הבצק במזלג, מניחים על נייר אפיה וממלאים את התבנית בקטניות יבשות (אני מחזיקה שקית מלאה בהן במקפיא ומחזירה לאחר השימוש) ואופים אפייה עיוורת כ-20 דק׳.
מוציאים מהתנור ומצננים מעט.



בינתיים מכינים את המילוי:
צרור נאה של עלי תרד - משהו כמו חצי קילו
1/2 כף שמן זית
2 מיכלים של שמנת לבישול (10-15% שומן)
1 חב׳ גבינת עיזים רכה בגליל (כמו פרומעז)
100 גר׳ גבינת פטה (אני מעדיפה כבשים) מפוררת
2 ביצים
1 שן שום קלופה
1/4 כפית עלי טימין טריים (אפשר גם יבשים)
מלח ופלפל

במחבת עם מעט שמן זית, מאדים את התרד עד שהוא מסתמרטט כראוי. מתבלים במלח ופלפל.

שוב במעבד מזון, מעבדים את כל החומרים מלבד התרד.

מסדרים את התרד על קלתית הבצק האפויה ומוזגים מעליו את בלילת השמנת והגבינות.

אופים עוד כחצי שעה, עד שהמאפה זהוב.







בסוף הצלחת תמיד נשארת ריקה.


יום רביעי, 23 ביולי 2014

בלי מתכון

הבלוג, או הבלוגרית יצאה לחופשה כפויה. לא מרצון.
כי אי אפשר.
כי אין חשק.
כי גם כשהתיישבתי לכתוב את הפוסט הכבר לא אסקפיסטי הזה, קטעה לי אזעקה את חוט המחשבה.


אז יש פה צילומים, שקורים על הדרך ובין לבין.




בינתיים נצברים פה פוסטים משמחים יותר שנשמרים לימים טובים שיבואו.
כשיהיה לנו אוויר שוב, להיות סתם אנחנו.



אז פה אין מתכון.


יום שלישי, 8 ביולי 2014

בלונדיניות עם שוקולד ודובדבנים

תגידו תודה.
חסכתי מכם את הפוסט המורבידי / מיואש / מתיימר להיות פילוסופי שניסה להתפרסם כאן בימים האחרונים. הוא היה מלא בחוסר המנוחה שרודף אותי ואת כולם ואולי גם קצת ענייני פוסט-טראומה שכנראה אי אפשר לחיות במדינה הזאת בלעדיהם, אבל החלטתי שאני לא נכנעת לו.
אני אופה עוגה.


ולא סתם עוגה, עוגה בלונדינית.
חמודה, קלילה, לא לוקחת קשה.


נכון שבדרך היתה סצינת טבח קצרה בדובדבנים, למרות שבאמת לא היו לי דיעות קדומות לגביהם, למעט העובדה שהם כבר קצת קשישים וסופם היה קרוב ממילא.
לסיים את החיים יחד עם שוקולד ובלונדיניות, זה לא בהכרח דבר רע.
לפחות לדובדבנים.




בלונדיניות עם שוקולד ודובדבנים

100 גר׳ חמאה רכה
1 כוס סוכר חום בהיר
1 ביצה
1/2 כפית תמצית וניל
1/4 כפית מלח
1 כוס קמח
1/2 כוס דובדבנים מגולענים וחתוכים
1/4 כוס שוקולד צ׳יפס (אני בעד 60%)

מחממים תנור ל-180 מעלות

מקציפים יחד את החמאה והסוכר, עד שהתערובת בהירה, ותפוחה.

מוסיפים את הביצה ותמצית הוניל וממשיכים להקציף עוד דקה.

בעזרת כף עץ בוחשים פנימה את הקמח והמלח, עד שהתערובת אחידה.

מוסיפים את הדובדבנים והשוקולד צ׳יפס ומערבבים בעדינות (אחרת כל התערובת תהפוך ורדרדה ממיץ דובדבנים) לפיזור אחיד.

מעבירים לתבנית משומנת ומשטחים בעזרת מרית.

אופים כ-25 דקות, עד שהעוגה יציבה אך עדיין רוטטת מעט.

מניחים לעוגה להצטנן לחלוטין ואז חותכים למרובעים קטנטנים ואסקפיסטים.

בחום הזה כדאי לשמור במקרר.




ורגע אחד רציני אחרי המתכון, כי אי אפשר באמת להתעלם, בטח לא כשהתקפי חרדה מרחפים מעלי רוב היום.
אני לא יודעת אם אתם באמת ממשיכים לקרוא אותי אחרי המתכון (תזכורת לעצמי: מתכון תמיד בסוף), אני מקווה שקרוב היום שיהיה פה מקום לכולם, שנוכל לשאת שונות, שנוכל לשאת שכנות. אני מקווה שעד שיבוא היום הזה, לא נאבד את עצמינו ואת צלמינו. אני מקווה שהקולות שצורחים שנאה עכשיו מכל פינה יתנקו מאיתנו ויאפשרו לנו סוף סוף לבנות פה בית אמיתי, כזה שלא עולה באש כל שנתיים. אני מקווה להיות אופטימית.
אל תהיו מהרוב ששותק, גם אם אתם עובדים כל היום, ולומדים, ויש לכם שלושה ילדים קטנים, ואתם לא תמיד עומדים בקצב.
הצעות אופרטיביות יתקבלו בשמחה.


יום שישי, 4 ביולי 2014

סלט בורגול ועשבים

כי כל סוף שבוע צריך סלט.

במיוחד סוף שבוע כזה, אחרי הרבה רוחות סוערות ואולי בעצם תוך כדי, אני ממש צריכה סלט.
רגוע, צונן, מרענן, שונה מכל מה שמקיף כרגע, מצופף וחונק.
לפעמים אני שואלת את עצמי אם זה הגיוני בכלל לכתוב ולצלם את אי הפסטורליה הזה, מתוך המקום המטורף שבו אנחנו חיים.
לפעמים אני מבינה שפשוט חייבים.

חייבים, או אני חייבת להשאיר לעצמי פינה שפויה אחת. כזו שמתרכזת ביופי ובעונג שבדברים הקטנים, שחיים בה רק רגע אחרי רגע, שלוגמים בה כוס יין צונן על המרפסת.


תקראו לי אסקפיסטית. לא אכפת לי. באמת שלא אכפת לי.

סלט בורגול ועשבים (בגדול זה טאבולה)

1 כוס בורגול בינוני, שהושרה שעה בהרבה מים, נשטף וסונן
1 עגבניה גדולה או 7-8 עגבניות שרי קצוצות דק
1 מלפפון קצוץ דק
חצי חב׳ פטרוזילה קצוצה דק
2 בצלים ירוקים קצוצים דק
חצי כוס עלי נענע, מופרדים מהגבעולים וקצוצים דק
רבע כוס שמיר (בלי הגבעולים) קצוץ דק
1/4 כוס שמן זית
מיץ מלימון שלם
מלח ופלפל לפי הטעם

פשוט מערבבים